פרסום התמונה המשוחזרת עורר זעם במשפחת החייל הנעדר יהודה כץ. פרחיה כץ, אחותו של החייל הנעדר, מגדירה את פרסום התמונה "שערורייה". מדוע אני צריכה לשמוע על קיומה של התמונה הזאת מן החדשות, היא שואלת. יתרה מכך, אומרת כץ, בעקבות ראיון שנתנה לרשת ב' בעקבות מסיבת העיתונאים של עמותת 'לחופש נולד' התקשר אליה סגן אלוף גבי משעל מיחידת איתור הנעדרים של צה"ל. בשיחה התברר לכץ כי התמונה נמצאת בידי היחידה כבר חודשים ארוכים. "התמונה המשוחזרת נמצאת כרגע בתהליך בדיקה", נאמר לה. "אנו מקווים שבסיומה ניפגש ונוכל לומר מי החייל בתמונה".
העובדה שהתמונה נמצאת בבדיקה בצה"ל היא דווקא חיובית. החלק המטריד הוא שפנייה לעמותת 'לחופש נולד' בבקשה לברר פרטים על האמצעים הטכנולוגיים ועל השיטות לשחזור התמונה לא נענתה - זאת על-אף שבמסיבת העיתונאים השחזור הוצג כהישג של העמותה ולא של צה"ל.
זו איננה הנקודה הבעייתית היחידה. משיחה עם מנכ"ל העמותה, אלוף (מיל.) אייל בן-ראובן, עולה כי איש העמותה שאול שי ליווה את מרים באומל במסעותיה בחו"ל ועזר לה בפעילותה. שי הוא ראש מחלקת היסטוריה לשעבר בצה"ל. בתקופת עבודתו הוגשו נגד שי תלונות של חיילים על העסקתם לצרכי עבודות כתיבה ותרגום פרטיות. בין היתר נטען כי שי השתמש בפקודיו כדי שיקלידו בעבורו שאלוני מבחן, רשימות תלמידים ומצגות ששימשו אותו במסגרת עבודתו הפרטית. עוד נטען כי חיילים נאלצו להקליד עבורו חלקים מספרים שפרסם באופן פרטי. התלונות הועברו לידי התובע הצבאי הראשי ולפני קצת יותר משנתיים הורשע שי בבית הדין הצבאי באשמת חריגה מסמכות, נידון לחודשיים מאסר על תנאי למשך שנתיים, לנזיפה חמורה ולקנס כספי בסך 2,500 שקל.
בפסק הדין נאמר ששי "עשה שימוש במשאבי הצבא ובחייליו לצורך ביצוע משימות פרטיות", וכי "אין ספק שמעשיו של הנאשם הם מעשים שיש להוקיע אותם ולהרתיע את הרבים מפני ביצועם".
השאלה שכמובן עולה בנסיבות האלו היא האם נכון להעסיק בעמותה שעוסקת בעניין הצה"לי הרגיש ביותר דווקא אדם שפגע בחיילים המשרתים תחתיו.
פרחיה כץ מספרת שהוזמנה להופיע לפני הוועדה שהוקמה לבדיקת עבודתה של עמותת 'לחופש נולד'. בפגישה אמרה כץ כי לדעתה העמותה מעצם קיומה פוטרת את המדינה מלעשות את מה שהיא מחויבת לעשות על-פי חוק. הטיפול בבעיית השבויים והנעדרים אינו עניין
הומניטרי, מדגישה כץ. יש בעניין הזה חוקים בינלאומיים ברורים שעל המדינה לפעול על פיהם. התפיסה כאילו מדובר בעניין הומניטרי מעוותת וגורמת לנזק. השבויים והנעדרים הם עניין מדיני לא פחות מבניית התנחלויות. מעבר לכך, אומרת כץ, הגיע הזמן לשים קץ לכל עניין ה"נעדרים טורס" על חשבון המדינה. אלפי מַיילים של טיסות הוצאו במסגרת זו ללא תוצאות.
בעניין הזה אכן יש לפרחיה כץ ניגוד השקפה עם בן-ראובן, שמגדיר את העמותה "גוף הומנטרי ולא מודיעיני, העומד בתפר בין המערכת הביטחונית למערכת האזרחית ומאפשר טיפול והשגת מידע בתנאים שמערכת הביטחון אינה בנויה לטפל בהם". ההגדרה הזאת, כפי שנכתב למעלה, לא התקבלה על-ידי ועדת הבדיקה.
הבעיה היא שלאורך השנים פעילותם של גופי המודיעין הייתה רצופה כשלים וכישלונות קשים. חלקם נחשפו, רובם המכריע לא. די לציין את החודשים הארוכים שבילה חזי שי בשבי מכיוון שמישהו תייק מבלי לשים לב ידיעה בעיתון ירדני שרמזה בבירור על כך שחזי שי בחיים בשבי הסורי.
מבחינתה של כץ, הלקח המצטבר מקרוב לשלושים שנות חיפושים אחר נעדרי קרב סולטן-יעקב ברור וחד. "צריך לרכז את כל האנרגיות מול הסורים", היא אומרת. "פעילות מדינית, פעילות באו"ם, פעילות מודיעינית. יש לייצר צינורות חשאיים של השפעה בסוריה. המידע קיים. צריך רק להגיע אליו. ישנו הצד המשפחתי-הומניטרי.
ביל קלינטון למשל, אומרת כץ, מסתובב בעולם ומשחרר אנשים. הוא שחרר את שתי העיתונאיות שנעצרו בצפון קוריאה. הוא יכול היה לנסוע גם לדמשק כשליחן של המשפחות.