המשימה השבועית פרטה לדיירים ולנו על שני מיתרים. הראשון הוא מיתר האינטימיות. אחרי שלושה חודשים אנחנו מכירים את הדיירים ואת כל המנהגים שלהם כמו שאנחנו מכירים את של בני משפחתנו. זהו ניסיון יפה של ההפקה להחזיר לאנשים האלה קצת מהאנושיות והיומיומיות שלהם, אחרי שבועות ארוכים שראינו אותם בעיקר צורחים זה על זה מלוא גרון עד שהראש שלהם איים להתפוצץ לחתיכות קטנות של קונפטי.
החלק השני עסק בעצם בדחיית סיפוקים ובצורך לסחוט עוד כמה דמעות. הצלחה יוצאת דופן נרשמה במקרה של ליהיא, בחורה בת פחות מ-30 עם צחוק של פנסיונרית יהודיה בבוקה דל ויסטה בפלורידה. את התמונה של
עתי היא שמחה לראות, את
אבירם הרבה פחות. אם למישהו עוד נשאר ספק, "
האח הגדול" היה הבריחה שלה ממנו והיא לא רצתה אותו שם. שאר הברירות היו די מטופשות, והגדילו לעשות עם סיוון שהתלוננה שהאח הגדול לא ממש מכיר אותה. למי שלא צפה, אפשר לומר שגרסאות מודרניות של משפטי שלמה לא ממש היו שם.
מי שלא מצליחה לבחור בחיים מחוץ לבית האח הגדול ועדיין מסרבת לקבל את רוע גזירת ההדחה שלה היא
מרב בטיטו. מסר הווידאו של בטיטו לפרידה היה לכל היותר פתטי, ונפל במלכודת שאליה צעדו כעיוורים כל המתעמתים עם פרידה. בעצם הרצון שלהם להתחבב עליה ושהיא תכיר בהם או תראה אותם, הם ממליכים אותה למלכת הבית ואחר-כך מתלוננים שהיא מצווה לערוף את ראשם. אם הם רק היו רואים איך פרידה מתחרפנת כשהיא מגלה שיכול להיות שהייתה התרחשות בבית שהיא לא ידעה עליה (ע"ע הגילוי שסיוון שכבה עם עמיר וע"ע הגילוי ששימי הדג מדבר), הם היו מבינים מהי הטקטיקה הראויה. סם החיים של אנשים מהסוג של פרידה הוא הקונפליקט. עם התעלמות היא כבר לא יכולה להתמודד.
