המקום הרווחי ביותר בכל סופר מארקט הוא מקרר החלב, הגבינות והסלטים. תחלופת המוצרים הגבוהה יחסית כ-15 פעמים בחודש בממוצע ואף למעלה מזה. כלומר מוצר שוהה בממוצע במקרר רק יומיים - דבר שמביא את אזור הקירור - להיות "מכרה הזהב" של החנות. ממוצע זה מורכב כאמור, מהרבה פריטים ובולטת השונות הרבה. הפריט שנמכר הכי הרבה בכל מקרר בישראל הוא קוטג תנובה וישנן חנויות שכל הזמן ממלאים בו סחורה כך שבממוצע הקוטג מתחלף שם מעל 100 פעמים בחודש! (לשם השוואה ברשתות "עשה זאת בעצמך" המלאי הממוצע מוחלף כ-4 פעמים בשנה, כלומר פריט ממוצע נמכר אחת לשלושה חודשים). אומנם הרווח הגולמי (הפער בין מחיר המכירה בלי מע"מ למחיר הקניה) נמוך יחסית (בעיקר בשל עלויות הסדרנים, המשולם על-ידי היצרנים), אולם מהירות המחזור מפצה על זה ובגדול. ההפסד הגדול של הסופר יכול להיות עקב מחסור בסחורה או בעת תקלה במקרר ולכן תשומת הלב הניהולית של המנהל תמיד תהיה שם. בעיתות של מחסור במוצרים אלה, נבחנים באופן מעשי יחסי הספק והרשת, וזה הזמן "להסדיר את היחסים". מילוי הסחורה במקררים - נעשה רובו ככולו על-ידי סדרני החברות - אשר נאבקים אחד בשני כל היום ומדי כל יום במהלך השנה - על השטח. הצליח סדרן של חברה אחת "לגנוב שורה/מדף" זהו הישג אדיר עבורו ומייד הדבר מדווח למפקחים מלמעלה. סידור הסחורה במקררים נעשה על-פי פלנוגרמה אשר מאושרת על יד הרשת, אולם כאמור זו התוכנית - אך במציאות "העסק זז, חיי ונושם". הסידור המסורתי התבסס על שטחים מוגדרים לכל יצרן, כלומר זה השטח של תנובה/שטראוס/טרה/גד/אחר ועם הזמן חלה התמקצעות בתחום והסידור עבר להיות על-פי נושא כמו - כל החלב במקום אחד, מעדנים מתוקים, לבנים, גבינות לבנות, קוטג, צהובות וכו. הקמת מקררים דורשת תכנון מראש והשקעה כספית לא מבוטלת. זה דורש מימון שחלקו מגיע מהספקים, חשמל וגיבוי חשמל/גנראטור ומקום. בחלק מנקודת המכירה - "חסכו מקום" ולא נתנו מספיק מקום לקונים להסתובב עם העגלה וישנם סופרים שממש לא נעים להיות באזור הקירור. כאן יצא שכרם בהפסדם (ואנו נשארנו בצפיפות ובדוחק) שהרי אנו יכולנו למלא יותר מוצרים אם היה לנו את המרווח, השקט והנינוחות. תוסיפו לזה את העובדה שכל המבצעים - חייבים להתבצע באזור המקרר ולא "על גבי משטחים" מחוץ למדפים וקיבלתם - מהומה. המבצעים המוצלחים הם בדרך כלל מבצעי כמות - לדוגמה 6 יחידות ב-10 שקלים זוג ב-X שקלים וכו'. "הפרטיים" היו הראשונים שגילו וישמו את הדבר והשקיעו ממון רב בהוספת מקררים לחלב, לקפואים, לגלידות ולמצוננים - פעילות אשר הסבה להם תשואה נאה. גם תחזוקת המקררים והמקפאים עברה לאחרונה שדרוג, ויתר תשומת לב בזכות הכרת הרשתות בחשיבות הפעילות. בדרך כלל המקררים מחוברים למערכת אשר מתריעה בעת עלייה בטמפרטורה או ירידה בהספק הקירור, אירוע המפעיל אזעקה במרכז שירות והיוצר קריאה מיידית לטכנאי הקירור.

הידעתם?

- לכל סוג מזון נדרש מקרר יעודי. - למוצרי חלב, סלטים וירקות מצוננים - קירור של 4 מעלות צלזיוס. - למוצרים קפואים - בצק, בשר ירקות קירור של מינוס 18 מעלות. - לגלידות - מקרר עם עוצמת קירור של מינוס 24 מעלות צלזיוס. כיום המגמה היא להגדיל את שטחי הקירור למוצרי החלב, ביצים, מצוננים וגלידות - על חשבון שטחי הקירור של הבצקים הקפואים. מגמה זו תואמת את הטרנד הבריאותי - ירידה מתמשכת בביקושים למאפים קפואים - בורקסים, מלווח פיצות ועלייה בביקוש למוצרים טריים / מצוננים, אותם ניתן לראות בעיקר באזור הירקות - כמו למשל סלט טרי חתוך ומוכן לאכילה, ארוחות מוכנות. שינוי נוסף המתחולל הימים אלה - זה העתקת מיקום חלק מהקפואים והגלידות והעברתם לשטחי אחסון ליד הקופות. הצרכן נמנע בדרך כלל מקנייה של מוצר - אשר עד שיגיע לקופה יהפוך למים, ולכן העתקת מיקום המקרר, כמו למשל מקרר הגלידות - תניע אותו לפעולה ולקנייה. שינוי מיקום שכזה מסב לרשתות רווח רב, שכן הוא הופך מוצרים אלה "למוצרי אימפלס", אשר החלטת הקניה עליהם היא מהירה וקצרה יחסית והרווח של הרשת עליהם גבוה במיוחד.