לשם הפרוטוקול, בואו נטפל קודם בכמה עניינים פרוצדורליים כדי שנוכל להניח אותם בצד בהמשך הדרך. בדקות הראשונות של תוכנית הגמר נאלצתי לבדוק כמה פעמים שאני באמת נמצא על הערוץ הנכון. אם השעה הייתה קצת יותר מאוחרת והצבעים על המסך היו טיפה יותר דהויים, הייתי יכול להישבע שנפלתי על אחד מהשידורים החוזרים של ערוץ 33. התפאורה של אתר הגמר של היפה והחנון הייתה כל כך דלה, והמרחב כה קלסטרופובי ,שהייתי בטוח שבכל רגע
אהוד מנור ייכנס ויקרא למוני אמריליו לאיזה ערב מחווה, שיימשך שעתיים לפחות עם עפרה חזה, שושנה דמארי, בני ברמן ומיטב כוכבי זמרת ארצנו. למרבה המזל, השידור עבר לאירועים שהוקלטו מראש לטובת כל הצדדים הנוגעים בדבר. לממיר שלי שלום.
מה חושבים הפיינליסטים רגע לפני הגמר אם מניחים בצד את הציפייה המותנית לכך שכל אירוע טלוויזיוני שמודבק לו התואר ”גמר” ילווה בהפקה גרנדיוזית ובומבסטית, הפרק האחרון של "היפה והחנון” היה בין הטובים של העונה. הוא הצליח לעמת את המתמודדים עם שני הפחדים הגדולים ביותר של ישראלים: להיות תלויים באוויר ולדבר אנגלית. תשאלו את כל מי שטס בצ’ארטר של חברה זרה עם עוד ישראלי לצידו, הוא יסביר לכם. הגימיק של משימה בגובה של כמה עשרות מטרים כבר די מוצה לעייפה בכל תוכנית ריאליטי אפשרית, וגם במקרה הזה ליטל סמדג’ה הצילה את המצב בזכות פחד הגבהים הטוטאליסטי שלה.
עף לי הסכך ללפלנד: המילון המלא של היפה והחנון לזכותה של המשימה ייאמר שממנה נופה הזוג החלש ביותר, ענבל וירון. זה היה זוג שכל אחד מחלקיו לא עורר אמפתיה או עניין כלשהם וגם החיבור של חלקיו לא עלה על סך השלם.
