שני הסעיפים הפופולריים ביותר הם אינטרנט ו
סלולר. הכוונה מן הסתם לאתרי האינטרנט של חברי הכנסת, שבהחלט עונים על הכותרת "קשר עם הבוחר". קצת יותר קשה להבין את ריבוי הסלולריים, שחשבונותיהם אצל כמה וכמה מנבחרינו מגיעים לעשרות אלפי שקלים בשנה. לאור זאת יש לי רעיון: הכנסת תממן רק את המכשירים שמספריהם יתפרסמו ברבים, כך שהבוחר באמת יוכל להגיע ל
ח"כ עצמו או לפחות לאחד מעוזריו.
עוד להיט שמככב השנה: נווטנים (GPS), מן הסתם כדי להגיע לבתיהם של הבוחרים. מצד שני, יש כמה ח"כים שעדיין קונים או משלמים על מודמים. זה קצת מיושן, רבותי; היום יש אינטרנט מהיר שלא צריך את זה. ובכלל, קצת קשה להבין את הרכישות החוזרות ונשנות של ציוד קבוע, כמו מחשבים, האמור להחזיק לפחות כמה שנים. לפעמים נדמה, שגישת החכ"ים היא: נותנים לי - אז למה לא לקחת?
סוגייה בפני עצמה היא הלשכות הפרלמנטריות מחוץ לכנסת. תחקיר של "כלכליסט" הראה אשתקד, כי רובן נטושות ואפילו לא מסומנות, ויש בהן כאלו שאינן עומדות בכללים שנקבעו לשכירתן. ראוי היה שהכנסת עצמה תעשה בדיקות כאלו ותממן רק את הלשכות הפעילות והחוקיות.
עוד הערה נוגעת לשרים שהם גם חברי כנסת, וכידוע היום יש כמעט 40 כאלו. לא ברור מדוע הם צריכים לקבל מימון כפול, במיוחד כאשר השר
יעקב נאמן (שאגב איננו ח"כ) המליץ להכשיר את מה שנעשה ממילא - שימוש בלשכת השר לצרכים פוליטיים. כשם שח"כ שהופל לשר אינו מקבל שתי משכורות, אין היגיון בכך שהוא יוכל להוציא פעמיים את כספי הציבור לאותן מטרות.
מעניין גם לראות שלא מעט חברי כנסת חרדיים מוציאים כסף על מחשבים ואפילו - רחמנא ליצלן - על אינטרנט. במקביל ראוי לשים לב לעובדה, שחלק ניכר משיאני ההוצאות משתייכים לסיעות הערביות; קצת ציני, לנוכח עמדתם כלפי מדינת ישראל. ועוד הערה: חלק מהח"כים מדווחים על הוצאות של כמה מאות שקלים תחת "מיסוי". כלומר: המדינה משלמת לעצמה במקום שהם ישלמו לה.
לאחר ההערות הכלליות, הנה כמה סעיפים מעניינים שליקטנו עבורכם מתוך הדוחות המפורטים (יחסית, הכל יחסי) של חברי הכנסת.