תיאטרון מבוסס בדרך כלל על סיפור. המחזה "בכל מקום באמבטיה שאין בו מים" מהווה שינוי מרענן. מהסוג שמוצאים בציור מופשט משובח, במוזיקה חדשנית או בכל יצירה ספרותית ששפתה עוסקת בהלכי נפש האדם.
הבימאית נאווה צוקרמן נמשכה לרעיון הפקת המחזה, ואפילו טרחה לנסוע לגרמניה כדי להיפגש עם המחזאית הצעירה. מההיכרות עמה היא קלטה את המסר העיקר - תאור מצבה הנפשי של אשה במשבר. היא לא יכלה להצליח יותר מאשר בבחירתה בשרה פון שוורצה, מבכירי שחקניות ישראל, לתפקיד הכה דורש.
בהצגה זו שרה, שמוכרת בעיקר בתפקידים מלכותיים ושררתיים - נחשפת כאן במלוא שלל כשרונותיה. כאן היא משוחררת מהמסגרת התוחמת תפקידים בהגדרה מסוימת. כאן היא כה גמישה ורבגונית - שהיא יכולה לסובב את הקהל סביב אצבעה הקטנה, גם כשהתסריט כה ערטילאי ומרחף.
המחזה עוסק בכוכבת טלוויזיה המצטלמת לתוכנית אודותיה. לאחר כמה משפטים מתוך המונולוג "להיות או לא להיות” מ”המלט, היא עוברת לפסים אישיים ונוגעת תוך ווידוי אישי ברבדים הכי עמוקים בנפשה. תוך כדי נחשפים גם יחסיה עם הגברים שבאולפן - הבימאי והצלם שבאולפן - אייל שכטר המוסיקאי שמללוה אותה בשירתו והבימאי טלוויזיה - עירד מצליח, שמקיים איתה אקטים מיניים מלאי תשוקה. מלבדם מצוי באולפן הצלם, איתמר לוריא, שצילומי הווידיאו שלו מקיפים את הקהל באולם מכל קיר.
המעבר בין הרבדים - של השחקנית בתפקיד והאשה-היוצרת הכותבת והשחקנית עצמה באופן אישי, מטשטש את הגבול ביניהן. האשה מסתבר אינה מסתפקת במימוש תשוקתה הפיסית. בשיאו של המחזה, במונולג המסיים, שכולו שפה המקורית של המחזה - גרמנית, זועקת פון שוורצה: אני רוצה גבר אמיתי. דהיינו, היא רוצה את כל הרגשות והתשוקות גם יחד. שרה, שהיא עצמה ילידת גרמניה, ואף תרגמה את המחזה, עושה את המונולוג בכזה רגש, שנראה שלו היה מתבצע בעברית - לא היה יכול לשכנע יותר.
הצגה שלא משאירה אותך אדיש הודות למשחק המופלא של שרה פון שוורצה, של עיצוב הבמה יוצא הדופן של אבי שכווי, המוזיקה והנגינה של אייל שכטר, התנועה המופלאה, ועבודת הצוות של כל היוצרים-שחקנים.
