מגדל המים המרהיב של שכונת בית אליעזר שבמזרח חדרה ישמש לנו נקודת מוצא מצויינת להצצה חטופה אל שרידי השרון הישן, הפורחים עדיין בשלהי האביב. פרחי גבעות החמרה הבתולית, זו שכוסתה ב'שלמת בטון ומלט' מחניקה. ויותר מהם, פרחי ראשי הגבעות של החמרה, חבורה נהדרת ונשכחת. מזרחה ודרומה מהמגדל נפרש לפנינו יער ההדרים האחרון שבצפון הארץ. כארבעה עשר אלף דונמים של הדרים, המדיפים עדיין ניחוח הדרים כבד ומשכר.
במסענו לאורך קו פרשת המים המשני והנמוך, החומק כמעט מעין בלתי-מנוסה, בין אגן הניקוז של נחל חדרה בצפון ובמזרח - לבין נחל אלכסנדר, בדרום ובמערב, אנו נכנסים ל'טֶרָה אינקוֹגניטָה', ארץ לא מוכרת ממש. מצפון נמצאת שמורת זֵיתָא, שמורת ביצה מרהיבה ומושבת קינון של עופות מים. לא הרחק ממנה מתנוסס מעל המישור תל דרוּר (זרוּר) התלול, שהפך יעד אתגרי לנהגי הג'יפים.
נניח הפעם לתל ולשמורה ונמשיך מזרחה, בדרך הראשית של 'מהדרין'. עדיין נראים מצדיה צמחי סייפן התבואה שקמלו. איך הם שורדים את העיבודים? את הריסוסים בקוטלי העשבים? את אטימות ליבם של הפועלים התאילנדים? חידה ממש. צרפו אליהם את פרחי נץ החלב הצרפתי האפילים, שיש בהם גם נוי וגם ריח עדין ודק, ותוסיפו תמיהה על תמיהה.
ולחשוב שרק לפני כמה עשורי שנים היה כאן ים של צבעוני השרון, ים של סייפנים סגולים, ים של סחלבים שובי לב. איך התמעטו כל אלה? עוד מעט קט ואנחנו נמצאים ליד מאגר מים קטן, בלב יער הפרדסים, גבוה וצופה פני הסביבה. המתלול של המוּחרכָּה בצפון, האצבע השלוחה לשמיים של מגדל אשכול באוניברסיטת חיפה, בית החולים בצפת, ואפילו פסגת החרמון המושלגת - כל אלה נצפים מכאן בנקל בימים בהירים. שלא לדבר על כמה עופות מים המתחבאים כאן, ומצליחים להימלט אפילו מסקר הספירה השנתי...
ממש מתחת לבריכה, המלאה כעת מי קולחין מוּשבים, מסתתרת באר ישנה, מפתיעה ומהממת: באר מוטורית ששרדה כאן כמעט בשלימותה משנות העשרים של המאה שעברה. יודעי הסוד מכנים אותה מזה שנים 'באר המטמונים'. הבאר המוטורית היא נדירה מאד ואולי יחידאית באזור השרון הישן. גלגלי התנופה הענקיים, גלגלי השיניים המחלידים, הצירים, המנוע, הסמל המסחרי של החברה שייצרה אותם - כל אלה ממש מצפים למבקרים.
צוות השימור של קיבוץ עין החורש עשה כאן עבודה נהדרה של שילוט וסימון הגנה ואבטחה. לא להתקרב מדי! הפיר הבנוי לבנים, שלם כביום השלמתו, מעמיק ל40- מטרים ויותר! ופיסת רקיע זעירה מנצנצת בתחתית הבאר, מפני המים שבתוכה. מקסים, וכשקוראים את חרוזיו של טשרניחובסקי, ללחנה הנפלא של נעמי שמר, "הוי ארצי מולדתי", החרותים על שלט השימור, מוכרחים להצטרף לשיר העולה מהבאר "בַּיִר סוּד ומשאבה נוקשת". יש להיזהר מהדבורים הפעילות מאד כעת בעת הפריחה. ומישהו אוהב טבע, זרע את התורמוס הכחול-סגול, תורמוס ההרים, מסביב לבאר לשמח את העין.
נצא מהפרדסים אל כביש 581 ונפנה מערבה. לאחר מרחק לא גדול, באמצע הדרך בין עין החורש לקיבוץ המעפיל, מצד צפון לכביש מתנוססת ב'פרדס מיכאל' אנדרטא לזכרו של אחד מנופלי אסון המסוקים. להב הרוטור של המסוק המרוסק מתנוסס מעל לאנדרטא שהושקעו בה אהבה רבה ועבודה רבה. פרדס מיכאל שמה, על שמו של החייל הצעיר, שהקימו קרוביו מהסביבה. בעומק המתחם יש שלטי הסברה וסיפור האסון וספסלי ישיבה ושולחנות, ואפשר אפילו לסעוד כאן את הלב. מול האנדרטא אין חניה אבל כמאה מאתיים מטרים מזרחה ממנה יש מגרש שקילה ובו חניה בשפע. ניחוח ההדרים שולט באוויר והטבע האביבי מתחבר לזכר הנופלים.
וכעת אל השלמת הסיבוב הטבעתי בחזרה אל החולות שמדרום לבית אליעזר. כמה מאות מטרים מערבה לאחר הפנייה לעין החורש יוצאת דרך כבושה טובה צפונה, לשדות גבעת איחוד. הדרך מוליכה לבית אליעזר, והיא מזמנת כמה הפתעות לחובבי הפרחים של השרון הישן. בינות לדיונות הנסתרות מתחבאים להם פרחים שהתמעטו עד כדי סכנה.
התורמוס הצהוב למשל פורח כאן בכרים יפים. מכסה ממש שטחים רצופים. התלתנים עורכים כאן מצג מכובד: תלתן השדה והתלתן הדוּ גוֹנִי. ופה ושם, בינות לגושי החרצית העטורה מתחבאת חרצית השדות. וההפתעה מצפה למטייל ממש בין הקַחְוָוניוֹת הרבות - פרחי סַחְלַב קָדוֹשׁ במלוא פריחתם ושפתן מצוי בהליכי קמילה. שלהי אביב חמימים בגבעות החמרה של השרון הישן, עדיין צופנים הפתעות. וזה הרגע האחרון לגלותן, בטרם קֶמֶל הקיץ.
