אלרגיה היא תגובה חריגה של אדם בעקבות חשיפה לגורם חיצוני כלשהו, שמרבית האנשים שייחשפו אליו, לא יגיבו אליו כלל. הגורמים שאחראיים לכך נקראים אלרגנים והם יכולים לכלול למעשה את כל מגוון המרכיבים של הסביבה אליה אנו נחשפים.
הגורמים השכיחים הם: אבקני פריחה, חיות מחמד, קרדיות אבק הבית, נוצות, מזונות, תרופות ועקיצות חרקים. ישנם גם גורמים יוצאי דופן כמו: חום, קור, אור שמש, מים, לחץ או מאמץ גופני, אך הם נדירים יחסית.
תהליך האלרגיה מקורו בשחרור חומרים כימיים פעילים המצויים בתוך קבוצת תאים מיוחדת הנקראים תאי פיטום. תאים אלה נמצאים בעור ומתחת לריריות הגוף. מגע בין התאים לאלרגנים מעוררי האלרגיה, שמתווך על-ידי נוגדן ייחודי בשם IgE, יגרום לתאים לשחרר החומרים הפעילים לסביבתם והחומרים הם שיעוררו בהמשך את הסימפטומים האלרגיים.
הסימפטומים כוללים: גרד, אדמומית ופריחה עורית, נפיחות ובצקת, נזלת, התעטשויות, גודש אפי, אודם ודמעת בעיניים, שיעול, קשיי נשימה, כאבי בטן, שלשולים, סחרחורת, חולשה. האופי הספציפי וחומרת הסימפטומים נקבעים בהתאם לדרך החשיפה ולמידת הרגישות של האדם. כך למשל, אלרגנים שמקורם במזון, יגרמו יותר לכאבי בטן ושלשולים ולעומתם אלרגנים שמקורם באוויר, כמו: אבקני פריחה, יגרמו יותר לנזלת, התעטשויות, גירוי עיני וקשיי נשימה. במקרים נדירים, כשהאדם מאוד אלרגי, עלולה החשיפה לגרום לתגובה קשה עד כדי סכנת חיים.
אבחון הגורמים לאלרגיה נעשה לרוב באמצעות תבחיני עור ("טסטים"), בהם מניחים תמצית מהחומר החשוד כגורם לאלרגיה ושורטים הטיפה בצורה קלה ושטחית. אם האדם אלרגי לאלרגן הנבדק, 15 דקות לאחר השריטה, יופיעו נפיחות ואדמומית סביב מקום השריטה. בדיקת דם יכולה להגיע למסקנות דומות, אך היא איטית יותר, יקרה בהרבה ונחשבת לפחות אמינה.
