אליעזר גולדברג, בתפקידו כנציב התלונות על שופטים, הוא זה שטבע את הפרפרזה "צדק מאוחר הוא צדק נכה". בדוח השנתי שהגיש השבוע לנשיאת בית המשפט העליון ולשר המשפטים, דוח חריף במיוחד, הוא מגלה את הרעות החולות הפוקדות את מערכת המשפט הישראלית, המתגלמות בתלונות הרבות שהגיעו אליו. שלל תלונות נמצאו מוצדקות, החל במחלת הסחבת הידועה, דרך התנהלות לקויה של שופטים במהלך הדיונים וכלה בהתנהגויות מבישות של שופטים הן בשבתם על כס המשפט והן מחוצה לו. בדוח כותב גולדברג: "אין להשלים עם התנהלות או התנהגות לא נאותה של שופט שיש בה כדי להטיל כתם על המערכת השיפוטית כולה. הדבר מחייב מחשבה נוספת על דרך בדיקת התאמתם של מועמדים לשיפוט לתפקיד". הוא מספר על שופטים המקבלים החלטות בלי לקיים דיון מסודר או ללא שמיעת הצדדים, על שופטים המתבטאים באופן פוגע החורג מהתנהגות ראויה כלפי מתדיינים או עורכי דין, כמו אותו שופט שהביע תוך כדי דיון באישור בדיקת רקמות לצורך קביעת אבהות הערות פוגעניות על נטייתו המינית של אחד הצדדים. במקרה אחר כינתה שופטת אדם שניצב מולה "הטיפוס הזה".
בשנה האחרונה חלה עלייה משמעותית במספר התלונות על בתי הדין לעבודה ועל בתי המשפט לענייני משפחה ועלה גם שיעור התלונות שנמצאו מוצדקות. בערכאות העליונות יותר, בית משפט השלום והמחוזי, חלה ירידה בשני מדדים אלה.
האם משמעות הדבר היא שבערכאות הנמוכות יושבים שופטים פחות טובים, או שבבתי המשפט העמוסים יותר, השלום והמחוזי, אנשים פשוט התייאשו והם נמנעים מלהגיש תלונות?
"בכל הערכאות יושבים שופטים עם ידע שיפוטי, ומנהלים דיונים לעילא ולעילא. מה שאנחנו רואים בדוח הם המקרים הפתולוגיים..."
שמספרם אינו קטן...
"העניין הוא שהשופטים ערבים זה לזה. כששופט לא נוהג כשורה התדמית של כלל המערכת נפגעת. אנשים לא אומרים שהשופט הזה לא היה בסדר, אלא שמערכת בתי המשפט לא בסדר. אי-אפשר לדבר על רפיון בבדיקתם של המועמדים לשיפוט, אבל בהחלט יש מקום להדק יותר את הביקורת ואת מערכת הסינון של קבלת שופטים. אני דווקא רואה התקדמות ושיפור בנושא. למשל, במכון להשתלמות שופטים יש שלב שבו המועמדים נמצאים תחת ביקורת ומעקב בן חמישה ימים. הם מדברים, שומעים את דעתם ומתרשמים מהם, ובסופו של דבר מקבל כל אחד מהם הערכה, כמו בצבא. עוקבים אחרי כל אחד, רואים איך הוא מתנהג, מדבר, מנתח מצבים. יושב שם גם פסיכולוג. זו התקדמות אבל לדעתי צריך עוד יותר. זה לא מספיק".
בכל זאת, נראה שגם מערכת הסינון הזאת צריכה בדיקה. הנה, ברגע האחרון בוטל מינוי של שופט תעבורה, מוריס קזנוביץ, אחרי שהתגלה במקרה כי העלים פרטים על חקירה שעבר על הטרדות מיניות. הדבר לא היה ידוע לוועדה כשמינתה אותו. את המינויים הבלתי ראויים מגלים לעתים רק כאשר אותם אנשים כבר יושבים על כס השופט.
"מה זה אומר? זה אומר שיש להדק את הפיקוח. בדיוק מה שאני אומר. צריך ליצור מסננת כזו שתהיה יותר צפופה ויותר קשה למעבר".
בוא נדבר על בעיית הבעיות. העומס הבלתי נסבל המוטל על השופטים, הכמות הדמיונית של תיקים שעליהם לטפל בהם והסחבת הנגרמת בניהולם ובהבאתם לידי גמר. אתה מציין בדוח שהמלצת להעמיד לדין משמעתי את אחד השופטים בגין סחבת מיותרת, אך גם שפתרון המצב הוא "משימה לאומית דחופה". היכן עובר הקו בין "עומס" ל"סחבת"?
"אני בודק את הדברים לפי שני פרמטרים - מהות הנושא ואורך התקופה שבה העניין נסחב. מובן לכל בר דעת שאם מבקשים צו מניעה זמני שיאסור פעולה מסוימת ולא ניתנת החלטה, בין לחיוב ובין לשלילה, זה גורלי. הדבר קובע את המשך הדין ואת גורלו של התיק. אז אני אומר, נכון, אדוני השופט, אני מכיר בעובדה שיש לך עומס עבודה, אבל מצד שני, בתביעה כזו, שבה אתה צריך לכתוב חצי עמוד ולומר אני נותן צו מניעה זמני עד לבירור או לכתוב שלא מצאת מקום לתת צו מניעה זמני, עם כל ההבנה שלי לעומס העבודה שלך אתה צריך גם לראות מה מצוי על שולחנך!"
זה אמור להיות מובן מאליו. זה לא קורה?
"לא. ועל זה בדיוק בוכה הנביא. הבאתי כמה דוגמאות למקרים שבהם צריכה הייתה להינתן החלטה מיידית או סמוכה. לא ייתכן שהחלטה על מתן מזונות לקטינה תתעכב במשך שנה וחצי, הרי זה אבסורד מאין כמוהו! התנהלות כזו דורשת הסבר. הרי בסופו של דבר בית המשפט צריך לתת שירות לציבור".
אתה יודע מה חסר בדוח? אין בו שמות של שופטים שסרחו. איש אינו יודע במי מדובר. איזו הרתעה יש כאן?
"יש לכך תשובה פורמלית פשוטה. אני עושה זאת מפני שהחוק אוסר עליי בכלל לפרסם את דבר הגשת התלונה, את פרטי התלונה, ועל אחת כמה וכמה את ההחלטה בעניינה".
איפה הצדק? מדוע כל מבוקר אחר, אם זה שר או איש ציבור, אינו זוכה לחסינות כזו מפני גילוי שמו, ואילו כאן, כשמדובר בשופטים, המחוקק חס על כבודם?
בעיניו של גולדברג שוב נדלק הזיק השובב: "אני נתתי לך תשובה פורמלית אבל יש גם צד אחר. אני עושה פשרה מסוימת. אני לא אזכיר את כל הפרטים, או פרטים מזהים, אבל כן אתן דוגמאות לתלונות שבאות לפניי. עד היום לא באו אליי בטענות שאני מפר חוק. אני לפעמים אפילו משנה את מין השופט כדי שלא יזהו. הרי לקורא לא משנה אם מדובר בשופט או בשופטת..."
לפעמים זה משנה מאוד...
"בכל זאת, כדי לא לאפשר את גילוי הפרטים כפי שאני מחויב לעשות אני קורא לה שופט ולא שופטת".
כיצד מושגת המטרה של תיקון כל אותם ליקויים חמורים?
"אני לא יודע אם המטרה מושגת במאת האחוזים, אבל שים לב: כל החלטה בתלונה מוצדקת על שופט נכנסת לתיקו האישי. זה לא מצב נעים לאדם שבתיקו מצויה החלטה שלא נהג כשורה, בפרט כשמדובר בערכאות נמוכות שמהן הוא מקווה להתקדם מעלה מעלה והנה כעת יש משהו שעלול לעכב את קידומו. בהחלט יש כאן ערך הרתעתי".