עו"ד מסמנים את 10 המכות המשפטיות של ישראל

לפני כחודשיים הפיץ משרד המשפטים הצעה לתיקון חוק בתי המשפט, ובה פירוט סוגי התביעות שניתן להעביר לבוררות חובה. לפי הצעת החוק שמוביל שר המשפטים יעקב נאמן, יוכלו נשיאי בתי המשפט לקבוע, בלא צורך בהסכמת בעלי דין בתביעה אזרחית, להעביר את ההליך המשפטי לבורר שייבחר מרשימת בוררים שקבע השר. עו"ד רפאל ליבא, ראש מחלקת ליטיגציה ושותף במשרד שדות ושות', מגדיר את ההצעה "לא ראויה" וטוען כי היא מהווה הפרטה של מערכת בתי המשפט הלכה למעשה. "מערכת בתי המשפט היא מסוג המוסדות שהמדינה צריכה לנהל, כדי למנוע משוא-פנים וניגוד עניינים, וכדי לשמור על קיומם של שופטים מקצועיים ובעלי ניסיון", אומר ליבא. לדבריו, ההידיינות בבתי משפט צריכה להיות הכלל, ואילו פנייה להליך של בוררות צריכה להיות החריג, והיא תיעשה רק בהסכמת הצדדים לכך. "הדרך להיפטר מהעומס בבתי המשפט היא באמצעות הוספת תקנים וחיוב המתדיינים בהוצאות ריאליות, ולא בדרך של הפרטת המערכת. בקצב הזה אפשר להמשיך לבטל כליל את חוק בתי המשפט", טוען עו"ד ליבא.

השנה נכנסו לתוקף בישראל תיקון 16 לחוק החברות וחוק ייעול אכיפה ברשות ניירות ערך. השינויים הדרמטיים הללו בחוק הצטרפו ללא פחות מ-12 תיקונים שהתרחשו ב-5 השנים האחרונות בחוק החברות - חוק משנת 2000, ול-14 תיקונים בחוק ניירות ערך. איתן גרינברג, המומחה לדיני חברות ושותף בכיר במשרד גרוס, קלינהנדלר, חודק, הלוי, גרינברג ושות', אומר כי גודש חקיקתי ורגולטורי זה מפר את המידתיות בין משפט לכלכלה. "אמנם כל שינוי בחקיקה וברגולציה רצוי וראוי בפני עצמו", אומר עו"ד גרינברג, "אבל בישראל, היקף השינויים, תכיפותם ועוצמתם פגומים ותזזיתיים; הם נעדרי מידתיות ויוצרים קושי ממשי בחברות הציבוריות בעיכול ובהטמעה של מבול השינויים". לדבריו, ברבעון הראשון של 2011, הנהלות החברות הציבוריות, הדירקטוריונים וועדותיהם חילקו את זמנם ומרצם בין נושאים משפטיים לבין עניינים עסקיים באופן כזה, שאם יימשך עלול לפגוע בעסקיהם. "נוכח הגודש של החקיקה והרגולציה היו צריכים להבחין בין חברות על-פי גודלן ומשאביהן, ולאפשר לחברות בקבוצות גודל שונות להיערך במועדים שונים ולפי רף דרישות משתנה לחידושים", אומר עו"ד גרינברג.

בתחילת השנה אישרה מליאת הכנסת, כמעט בהיחבא, תיקון לחוק החוזים, שאמור היה להיות מהפכת הנגד של "הלכת אפרופים" - הלכה שקבעה כי אם יש סתירה בין לשון החוזה לבין תכליתו יש להעדיף את התכלית, כלומר את המטרות והאינטרסים שהצדדים רצו להגשים באמצעות החוזה. התיקון לחוק מבקש לצמצם את מידת חופש הפעולה של בתי המשפט בפרשנות לשון החוזים, וקובע כי "חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהוא משתמע מלשון החוזה ומנסיבות העניין. ואולם, אם אומד דעתם של הצדדים משתמע במפורש מלשון החוזה, יפורש החוזה בהתאם ללשונו". עו"ד גיל אוריון, ראש מחלקת ליטיגציה במשרד פישר, בכר, חן, וול, אוריון ושות', מגדיר את התיקון "חסר טעם" וטוען כי הוא בבחינת "הרבה מהומה על לא מאומה". אוריון סבור כי התיקון אינו משנה כהוא זה את המצב המשפטי הקיים. "בהתאם לתיקון, אם אומד דעתם של הצדדים משתמע באופן מפורש מלשון החוזה, אזי יפורש החוזה בהתאם ללשונו. אלא שמי שקובע אם לשון החוזה פשוטה וברורה הוא לא אחר מאשר השופט, ולכן שיקול-הדעת נותר ממילא בידיו גם לאחר התיקון", הוא מסביר. "יתרה מכך", הוא מוסיף, "גם מי שדוגל ב'הלכת אפרופים' מסכים מן הסתם להנחה שכאשר אומד דעתם של הצדדים משתמע במפורש מלשון החוזה, יש לפרשו בהתאם ללשונו".

תיקון 24 לחוק הגנת השכר שנכנס לתוקפו ב-1 בפברואר השנה זוכה לביקורת קשה מצד מעסיקים ועובדים כאחד. בין היתר, מחייב התיקון את כלל המעבידים במשק להוסיף לתלושי השכר של העובדים פרטים רבים, לרבות מספר ימי המחלה שניצל העובד ומספר השעות שעבד בכל יום. עו"ד דפנה שמואלביץ', ממשרד רובין שמואלביץ', המתמחה בדיני עבודה, סבורה כי מדובר במכה של ממש לשוק העבודה. לדבריה, חלק מהשינויים שהביא התיקון הם מכבידים, מעמיסים, מיותרים ואינם מתאימים למקומות עבודה המתאפיינים באמון אישי או במטלות עבודה גמישות. "למשל, החיוב לנהל דוחות נוכחות מפורטים של כל העובדים אינו מתאים לחברות היי-טק או למשרדי עורכי דין", היא אומרת. "הרעיון לכפות על עובדים כאלה שימוש בכרטיסי נוכחות הופך מקומות עבודה משפחתיים המושתתים על אמון ויחסים אישיים למקום עבודה מנוכר וטכני". שמואלביץ' מבקרת גם את הסעיף המחייב מעביד לפרט בתלושי השכר כמה ימי מחלה צבר העובד. "כתוצאה מכך, עובדים 'מדורבנים' להיות סלחניים יותר ביחס לעצמם ולנצל ימי מחלה ביתר קלות. התיקון הלך רחוק מדי ולא השאיר לנו שום מקום להסדרי עבודה מותאמים למקומות העבודה".

לפני כחודשיים עבר בקריאה ראשונה בכנסת תיקון לחוק ההגבלים העסקיים, שצפוי לקבוע כי רשות ההגבלים תוכל להכריז על כמה שחקנים המחזיקים יותר מ-50% מהשוק כעל "קבוצת ריכוז" ולהגביל את צעדיהם - למעט בתחום הבנקאות. עו"ד טליה סולומון, שותפה במחלקת הגבלים עסקיים במשרד פישר, בכר, חן, וול, אוריון ושות', סבורה כי מדובר בתיקון חקיקה שהוא חריג ביחס לדיני ההגבלים העסקיים במדינות אחרות. "בפועל, עלול התיקון להקנות לממונה על ההגבלים סמכויות שיהפכו אותו לרגולטור-על, למהנדס שווקים, שיוסמך לתת לחברות הפועלות בשווקים ריכוזיים הוראות והנחיות לפעול לא רק כאשר קיימת פגיעה בתחרות או חשש לפגיעה כזו, אלא גם כדי להגביר את התחרות או ליצור תנאים להגברת התחרות", מזהירה סולומון.

43 ימים ולילות נמשכה שביתת הפרקליטים הגדולה בתולדות המדינה. פרקליטי המדינה לא התייצבו לדיונים בבתי המשפט, לא הגישו כתבי טענות וכתבי אישום, גרמו הפסדים כספיים נכבדים למדינה (בתביעות כספיות שהיא הייתה צד בהן) ולעתים אף הביאו לשחרור מוקדם של פושעים מסוכנים. ב-29 בדצמבר 2010, בתום משא-ומתן מתיש בין ארגון הפרקליטים למשרד האוצר, הסתיימה השביתה, והוחלט להפנות את הצדדים המסוכסכים לבוררות אצל נשיא בית הדין הארצי לעבודה בדימוס, סטיב אדלר. בשבוע שעבר פרסם אדלר את החלטתו, ולפיה הפרקליטים יזכו לתוספת שכר זעומה בלבד, רחוקה מאוד מדרישותיהם המקוריות. "שביתת הפרקליטים, מוצדקת ככל שתהיה, הסבה נזק עצום למערכת המשפט בישראל", טוען עו"ד דוד פורר, ראש מחלקת הליטיגציה ושותף במשרד גרוס-קלינהנלדר-חודק-הלוי-גרינברג ושות'. "הפרקליטות הציבורית היא רכיב קרדינלי לתפקודה של מערכת המשפט. היעדרם של הפרקליטים מהיכלי המשפט ומעיסוקיהם השוטפים הסב נזק רב ולעתים אף הוביל לעינויי דין של ממש". פורר מזכיר כי גם כיום, לאחר שחזרו לעבודתם ובאמתחתם הישגים חלקיים בלבד, מתמודדים הפרקליטים עם עומס עבודה חסר תקדים בעקבות השביתה, אשר מסב נזק לציבור ולאמונו בפרקליטות ובמערכת המשפט.

בינואר האחרון נתנה שופטת המחוזי בתל אביב, מיכל אגמון-גונן, פסק דין מהפכני: מסגרת אשראי שמעמיד בנק ללקוח היא נכס שניתן לעקל. בפסק הדין נקבע כי בנק אינו רשאי לסרב לרשום עיקול בחשבון של לקוח אם עומדת לרשות אותו לקוח יתרה במסגרת האשראי, וזאת עד גובה הביטחונות שניתנו, אם ניתנו, לבנק. לטענת עו"ד יהודית גל-אור, שותפה בכירה במחלקת המימון במשרד קנטור אלחנני טל ושות', פסק הדין החדש מצמצם בצורה משמעותית הלכה שנקבעה ב-1983 בפסק דין שנתן בית המשפט העליון, ועל-פיו הזכות לקבל אשראי היא זכות עתידית ולא ודאית, ולכן אינה ניתנת לעיקול. מדובר בציפייה או בתקווה לקבל כסף שטרם התממשה. "תוצאה זו, שלפיה ניתן לעקל את הזכות למשיכת יתר על-פי הסכם מסגרת אשראי, אינה מתיישבת עם מהותה של הזכות ועם שיקולי מדיניות משפטית ועלולה להגדיל משמעותית את החשיפה של הבנקים לעיקולי מסגרת אשראי, שתביא לכך שהבנקים יקטינו את היקפי מסגרות האשראי המאושרות על-ידיהם", מתריעה עו"ד גל-אור.

עד 2011 זכו רוכשי הדירות במסגרת קבוצות רכישה בהנחה משמעותית ביחס לקונים שרכשו דירות מקבלן, וזאת מאחר שהיו פטורים מתשלום מסים המחויבים בעת רכישה מקבלן. משנת 2011 נחסמו בחקיקה (תיקון 69 לחוק מיסוי מקרקעין) יתרונות המיסוי הללו. עו"ד קובי כהן, בעל משרד ברזילי, כהן ושות', המתמחה במיסוי פלילי ואזרחי, מצר על השינוי. לדבריו, הכבדת נטל המס על קוני הדירות באמצעות קבוצות רכישה חסמה בפני כלל הציבור נתיב זול לרכישת דירות, וזאת בעוד מחירי השוק גואים. "המסלול של קבוצות רכישה שימש בעיקר זוגות צעירים שביקשו לרכוש דירה ראשונה במחירים נמוכים ממחירי השוק. כתוצאה ממיסוי קבוצות הרכישה, דרכו של זוג צעיר להגיע לבעלות על דירה הפכה הרבה יותר קשה, ולאחדים אף בלתי אפשרית, לאור בועת הנדל"ן בישראל".

אחד התיקונים בחוק ההסדרים האחרון שעבר בכנסת הכפיף את ענף הספנות בישראל לחוק ההגבלים העסקיים וביטל פטור היסטורי שניתן לענוף ונגע להתקשרות בהסדרים כובלים. השינוי הוא חלק ממגמה של השנים האחרונות, ועיקרה צמצום פטורים ותיקים מתחולת חוק ההגבלים העסקיים. עו"ד דוד מלכוב ראש משרד ש. פרידמן ושות', מומחה לדיני ספנות, סבור כי ביטול הפטור הוא מכה של ממש לענף. "הביטול מסתמך על צעד דומה שנעשה באירופה, שבה בוטל חלק מהפטור בלי לבדוק כראוי את ההבדלים בין כלכלת השוק ובעיקר את ההבדלים בין אירופה לישראל מבחינת המשטר המשפטי", אומר עו"ד מלכוב, ומציין כי במספר רב של "מדינות ספנות" בעולם (למשל סין, יפן, סינגפור ואוסטרליה) נערכה בדיקה יסודית ומקיפה בעקבות המהלך האירופי, והן החליטו להשאיר את הפטור על-כנו. "בישראל, ביטול הפטור עלול לפגוע באופן קשה בכמה חברות ספנות שיפקדו את הארץ ובדמי ההובלה שייגבו מהמשתמשים", אומר עו"ד מלכוב. "מלבד זאת, ייגרם בזבוז משאבים מיותר בנמלים".

אחת הבעיות הגדולות ביותר של מערכת המשפט בישראל היא עינוי הדין שממנו סובלים חשודים ונאשמים במשפטים פליליים - דמויות ציבוריות בכירות כמו גם הציבור הרחב - שההליכים בעניינם נמשכים שנים ארוכות. נראה כי השנה התופעה הזאת באה לידי ביטוי ביתר שאת. לדברי עו"ד ירון קוסטליץ ממשרד יעקב וינרוט ושות', המייצג את שר החוץ אביגדור ליברמן, עינוי הדין הוא אחת הרעות החולות של מערכת המשפט בישראל. החקירה בעניינו של ליברמן, למשל, החלה בפברואר 2000, ורק בימים האחרונים הודיע היועץ המשפטי לממשלה על ההחלטה להעמידו לדין, בכפוף לשימוע. "כבר נאמר במסכת אבות כי 'חרב של מלחמה באה לעולם על עינוי הדין ועל עיוות הדין'", מצטט עו"ד קוסטליץ מהמקורות, ומסביר כי על-פי המציאות המשפטית הנוהגת אצלנו, עניינו של אדם נדון בפני בית המשפט שנים רבות לאחר האירועים שבגינם הואשם. "ברור שמצב זה פוגע קשות הן באינטרס הציבורי של העמדה לדין סמוך למועד ביצוע המעשים והן בזכויות הנאשם למיצוי מהיר של ההליך המשפטי, כך שהחרב החדה של אימת הדין הפלילי לא תתנופף מעל ראשו שנים כה רבות", אומר ע"ד קוסטליץ.