הסיפור נסב על המלך האהוב פרדיננד, אב לשתי נסיכות - האחת מלריה (גילה פוליצר) והשנייה סניליה (עדי ארד). הראשונה טובת לב, לא מתרשמת מנסיכים ובעלי תואר אצולה, והשנייה - סנובית נפוחה, שמעוניינת רק בבעל נסיך ועשיר.
מלריה אוהבת את אביה, ואת החבר שלה מפשוטי העם (הראל מורד החביב); אך סניליה משדלת את אביה לשנות את התייחסותו לעמו האוהב, כדי להיווכח אם גם כשיטיל עליהם גזירות קשות - ימשיכו לאהוב אותו בזכות עצמו. היא מצליחה לסכסך בין העם לבינו, בעצת ידידה הנסיך רע הלב (רועי נגרי). בני העם חויבו לדדות על רגל אחת, ולשווא ניסו לשנות את דעת המלך, עד ש... כשל הדיאלוגים והטקסט עשויים בחרוזים ובמילים מלאות חידודי לשון והומור.
הסאטירה המאפיינת את סידון היא ליבת המחזה, ולבימאי-הפנטומימאי ישראל גוריון לא נותר אלא להדק את משחקם של אנשי הצוות הנפלאים תוך העשרת התנועה שלהם, שהיא הספציאליטה שלו.
אורית פלג כמדריכה במוזיאון ע"ש המלך פרדיננד פשוט נהדרת. במשחק, ביכולת השירה שלה ובכלל. עדי איזנמן כמלך פרדיננד, מלא שובבות נעורים עם עוקץ של רוע כשנדרש, שאותו הפגין כבר בתפקידיו הרבים בעבר. הראל מורד מקסים אף הוא, וששת השחקנים, שחלקם ממלאים כמה תפקידים, חינניים ומלבבים.
המוזיקה היפה של יוסי בן נון מהקאמרי, העיצוב הצבעוני והססגוני של התפאורה (של ערן עצמון המחונן מקבוצת הצעירים של בית לסין) וכן התלבושות של רות אלדר זיידנר, והתאורה של אורי מורג הוותיק - כל אלה גרמו חוויה מרתקת לכל הילדים באולם ובמיוחד לדניאל.
בהצגה החגיגית (לאחר שנתיים וארבעה חודשים של הופעות) נכחו גדי יגיל ונכדיו, הבימאי והמנהל הקודם של המדיטק משה קפטן עם בתו, והמנהל החדש והנמרץ של המדיטק - הבימאי רוני פינקוביץ, שהגיע למרות שעבר תאונת דרכים, כשהוא נעזר בקב.
המון ברכות הצלחה לתיאטרון שמצוי בתנופה, ודואג לגדל דור חדש של אוהבי תיאטרון משובח.
