בימים אלו גועשת מחתרת הרשת (זו שמתקיימת בצללי הקירות הגלויים, בהודעות אישיות ותפוצות ייעודיות, אחרי שהמידע לכאורה הראשוני לכאורה הוסר בחלקו מאתרי ה"שבבניקים" שבמסדרונות ברשת - רוטר ואחרים) מסיפור שלא יסופר, על אדם המוכר לרבים (למי פחות ולמי יותר), אשה שלא מוכרת לאף אחד/ת והאינטראקציה הלא שוויונית ביניהם, בה אנס לכאורה האחד את האחרת באופנים וצורות לכאורה, שהמילה "אכזריות" קטנה מלתאר אותן.
חלק מגאָשת הרשת נובעת מכך, שבחסות חוסר היכולת של כולנו לספר את הסיפור - עומדת לכאורה על-פי השמועה) הפרקליטות לסגור את התיק. מאחר שאסור לדבר, לשמוע, לברר, לשאול, להפיץ, להתעדכן - לא ניתן לוודא שאכן זה הכיוון, ואם נניח שכך הדבר - לא ניתן לנסות למנוע אותו.
ושוב לכאורה: המתלוננת התלוננה, הנילון ידוע ומוכר (למשטרה ולחלקינו), לא היו מעורבים נוספים בסיפור הזה בעת שהתרחש, העדים לפציעותיה לכאורה של האשה העידו, לא היה צורך נראה לעין במודיעין ולא חשש ממשי לשיבוש חקירה (כאזרחית במדינה המתיימרת להיות דמוקרטית, אשמח לטיפה שקיפות, זכות הציבור לדעת ומידע שיראה לי את הסיבות להוצאת הצו) - ובכל זאת הוטל על המקרה צו איסור פרסום, או במילת הקוד המקוצרת, המוכרת בעיקר ליודעי חן: צא"פ.
צא"פ הוא שיטה מצויינת לנהל את העניינים מבלי שהחוק, ההיגיינה הציבורית או בעלי העניין יפריעו לבריוני החוק עם השטויות שלהם/ן.
בחסות צא"פ יכולים שוטרים להגן על ישבנם הנישא מ
רשלנות מקצועית ותפירת תיקים.
בזכותו יכולים כוחות הביטחון להפר את חוק יסוד
כבוד האדם וחירותו ואת בטחונם של אלו שלא באים להם טוב בעיניים. כך אפשר לערוך מעצרים המוניים ופרועים של פלשתינים בשטחים למען יראו וייראו או להימנע מלמצות את הדין עם
מתנחלים שעברו עבירות קשות (מנזקי רכוש ועד נזקי גוף ורצח) נגד... כמה מפתיע: פלשתינים.
זו גם שיטה מצויינת לחפות על חיילים ו/או שוטרים שעברו חוק קטן או שניים בנושא התנהגות לעצורים (מפרשת קו 300 ועד הירי ברגלו של פלשתיני עצור), עילות מעצר וחוקים סמליים אחרים, אליהם הם מתייחסים כהמלצות בלבד.
צא"פ הוא שיטה מצויינת להגן על בעלי שררה או אנשי תקשורת, משפט, הון, הון-שלטון, פוליטיקה וחברה (בעלי הון ו"ידוענים") מהתמודדות עם תוצאות מעשיהם. כך הם נמנעים מתשלום מחיר חברתי על עוולותיהם, מחזיקים די בקלות את המקל בשני קצוותיו וממשיכים בחייהם באין מפריע. הסיפור שבתחילת הפוסט ישמש כהמחשה.
כך גם הוסתרו מאתנו ללא שום סיבה חוקית שמות הפסיכיאטר הרוצח וקורבנו (פשוט, למשפחות אחרות, של בן זוג רוצח ואשה נרצחת דלי אמצעים מהפריפרייה - אין מושג שאפשר בכלל לבקש דבר כזה... הנה לכם/ן מבחן בוזגלו של המאיון).
כשלמשטרה אין מושג ירוק איך להתחיל ואיך להמשיך את החקירה, או שאבדו מוצגים מהזירה, או שהפושע הוא "אחד משלנו", או שמישהו (הציבור, המדיה, העיתונות, השר, ח"כ כזה או אחר/ת, בעלי עניין, קורבנות, קבוצות לובי) יושב להם על הזנב והם פשוט רוצים לעבוד בשקט - הם מוציאים צא"פ.
מתי לא מוציאים צא"פ? כשהעבריין התורן הוא מישהו שהרגיז את מי מהמוזכרים מעלה ושבר את כללי המשחק המוקפדים של המועדון. זוכרים איך נכנסו ברמי דותן? בדודו טופז? בבניזרי? שום צא"פ לא הוצא בעניינם, כי ככה יעשה לאיש שהמועדון כבר לא חפץ ביקרו.
אם לחזור לסיפור הראשוני, הרי שברור לי שמי שקשורים אליו מהצד הכוחני והמכוער, שפשוט ידע שיש אפשרות לצאת נקי אם רק יתנו לו לנהל את העניין בשקט, וידע כיצד להשיג את השקט הזה - יתגלגלו מתישהו לפוסט הזה. אז הנה מה שיש לי לומר לך/לכם:
אני מאמינה באמונה שלמה לאלמונית שהתלוננה ולא זכתה בשל הצא"פ אפילו לחסד הקל של היותה אות בא"ב ודמות מפוקסלת, שלא לדבר על בעלת שם, פנים וקול. אני שומעת בדמיוני את הקול הזה, שרבים כמוהו מסתובבים באוויר. הוא קיים ויישאר קיים. האיון הזה לא מאיין אותו, את הקול שלה. הוא יישאר תמונת מראה לאפס הגדול, לפוגע.
אני מקווה בכל ליבי שהיא, תהיה אשר תהיה, תשכיל לתבוע בתביעה אזרחית ולרושש את מי שפגע בה מכל כספו, גם אם הכסף שלו מעורר בה קבס. המטרה מקדשת: מי שמסוגל למעשה אונס, הרי שמה שמגדיר את "האני" שלו הם כוח ובעלות. היינו - סקסיזם וכסף. תביעה מוצלחת יכולה לערטל אותו משניהם.
אונס הוא רצח. לא במובן המשפטי - שם קיים מדרג עבירה ברור, הגיוני ונכון, אלא רצח נשמתה של הקורבן. לצד המהלכים המשפטיים והגנת הצא"פ, קיימת הסנקציה החברתית. ככה זה בדמוקרטיה. אתה חושב שניצלת בעור שיניך מלשלם מחיר חברתי ותעסוקתי? תחשוב שוב. העבירה לכאורה תפגוש אותך בכל פינה וצומת. יש קהילה הולכת ומתרחבת של מי שהסיפור מחלחל לתודעתם.
אם תהיה לי השפעה רבה יותר על מהלכי חקיקה בעתיד, הרי שאחד החוקים שאני מתכננת הוא זה שמגביל בצורה משמעותית את יכולת השימוש בצא"פ. אז תהנו מהאפשרות הזו כל עוד היא קיימת, בבחינת שמחת עלובים.
למה כתבתי את כל זה? אולי כדי לגרום לסקרנות מבורכת ולמידה של קריאה ביקורתית. היינו: לא כל הנוצץ זהב ולא כל צא"פ ראוי לחותמת של בית המשפט שאישר אותו (או שאולי כן?).
