שם המשחק הקמעונאי: להישאר בתודעה החיובית של הצרכן

בעולם רווי התחרות שלנו, כל קמעונאי חייב להשאיר חותם ורצוי מאוד שיהיה גם חיובי על לקוחותיו. ישנן מספר דרכים ליצירת חותם זה, אשר חשיבותו הולכת וגדלה בשוק הצפוף במיוחד בישראל. קיימות מספר דרכים, אולם נראה שדווקא השילוב והמינון ביניהן יכול להניב את התוצאה המקווה.

• פרסום - זה הכלי הפשוט והקל, השפעתו מהירה וכן תפוגתו. במקרה הטוב מודעה חייה למשך 3 ימים ואם מישהו זוכר אותה לחיוב מעבר לכך, הרי יש בזה הישג לא מבוטל למפרסם.

• דיוור ישיר לבית הלקוח - גם זה סוג של פרסום, אולם ככל שהוא יותר ממוקד, קרי נושא את שם הלקוח, מביא עימו בשורה מרעננת וחדשה, כך הוא יקבל איזשהו "ניקוד חיובי."

• קופונים עם הטבות - כאן צריך להקפיד לדעת לנתח את נתוני הקנייה של הלקוח ולא רק את רצון הרשת. לקוח צמחוני, אשר יקבל קופונים לקניית בשר, "יזכור" זאת לרשת שנים ארוכות.

• שימוש במותג פרטי - במידה והמוצרים טובים ואיכותיים, יעריך זאת מאוד הצרכן. מנגד מוצר לא איכותי מיד ייזקף לחובת הרשת, גם אם המוצר נמכר בהנחה או במבצע (הצרכן לא רוצה לזכור פרט זה).

• שובר אישי למימוש - קרי כסף דחוי - אמצעי זה נחשב יעיל, מאחר שאדם ממעט לזרוק ואו לא לנצל כסף או שובר המותנה בקנייה סבירה.

• שובר הנחה לקנייה הבאה - ככל שהוא יהיה פשוט יותר כך, ייטב. לעיתים יש נטייה לרשתות מסוימות "לתת ולא לתת", קרי לחלק הטבה, אך מימושה הוא קשה ומסובך. ההטבה מעל קנייה בסך לא קטן, בתאריכים מוגבלים ובמימוש רק בקניית מוצרים, אשר שם הרווח לרשת הוא הגבוה ביותר. במקרים כאלה, אולי מוטב לא לתת את ההנחה, מאחר שהלקוח מיד מזהה שזו הטבה קשה, או במילים אחרות לא הטבה, או עוד סתם נייר ולעשות V.

• יחסי ציבור - כלי מצוין, שאינו מתאים לכולם. ישנם היודעים לנצל אותו לטובתם, לדוגמה רמי לוי, אשר הוא אדם העובר מסך בקלות ומשרה אמינות, מנגד ישנם אחרים אשר כלי זה פועל אצלם כבומרנג.

• כרטיס אשראי - כרטיס הנושא את שם הרשת, במידה והוא גם כרטיס אשראי, אשר מקנה הטבות מעבר לרשת, יועדף על-ידי הצרכנים, אשר יכירו לו תודה.

• חוויית קניה וחווית חניה - ככל שהרשת תדע להקפיד על תחום זה הרי זה משובח. במידה והחנייה תהיה נוחה, עגלות זמינות, נקיות ותקינות, בלי גלגלים שהולכים הצידה או נתקעים, כך ייטב. במידה והעגלה מעצבנת, לא תעזור שום הנחה או הטבה אחרת וזה בדוק

קיים מושג, אשר דווקא שוק ההון אוהב להשתמש בו כאשר הוא בוחן את שיעור הנאמנות ומחיר המניה. המושג מתייחס לנאמנות הצרכן בכול הקשור לתודעת הצרכן במוחו והשני לשיעור ההוצאה, קרי לארנק. Share of mind / share of wallet. לעיתים העוסקים בתחום, אשר נמצאים בלהט העשייה, שוכחים, שבסופו של תהליך הדבר החשוב הוא לא הקנייה המזדמנת והמבצע, אלא שיעור הנאמנות לאורך זמן.