השופט: אביהו גופמן, סגן נשיא בית משפט השלום, חדרה. המועד: יום רביעי, 06.04.2011, שעה 09:00. הנושא: תיקים פליליים. מתי מתחיל הדיון, אני שואל את הקלדנית לנוכח האולם הריק בשעה היעודה, והיא משיבה שמאחר שמדובר בעצורים - הכל תלוי בשירות בתי הסוהר המביא אותם. ראשוני העצורים מוכנסים בשעה 09:25 ויושבים בשורה הראשונה של הקהל, כי באולמו הקטן של אביהו גופמן אין בכלל ספסל נאשמים.
גופמן נכנס ב-09:33. התיק הראשון הוא של שני שוהים שלא כחוק, שהסתננו מאזור חברון ונתפסו בחדרה ארבעה ימים קודם לכן. נציגת הסניגוריה הציבורית, אסיל מוסאווי, מודה באשמה ומבקשת להסתפק בימי המעצר שכבר ריצו. התובע מבקש מאסר בפועל ומאסר מרתיע על תנאי. בכלל לא בטוח שהשניים, שכנראה מדברים רק ערבית, בכלל יודעים במה מדובר. גופמן מאזין בתשומת לב לטיעונים, עוצם את עיניו כדי להתרכז ומכתיב החלטה רהוטה ומהירה: על בתי המשפט להטות שכם למאמץ המתמשך של כוחות הביטחון למנוע הסתננות לישראל, אך לנוכח הנסיבות האישיות הוא גוזר מאסר החופף את ימי המעצר ושלושה חודשי מאסר על תנאי. בתוך שבע דקות מסתיים הדיון.
את הזמן עד הדיון הבא מעביר גופמן בשיחת חולין עם עורכי הדין והשוטרים. כמו בדרך כלל בבתי המשפט בפריפריה, גם כאן כולם מכירים את כולם; למוסאווי פונה גופמן בשמה הפרטי, מחזה בהחלט לא שכיח. סניגורית שנייה ניגשת לדוכן ומשוחחת עם גופמן על תיק אחר. אני מתקשה לשמוע במה מדובר, ולכן איני יכול לומר שגופמן (שבעיקר מקשיב) עבר את הקו המותר לו. לבסוף הוא פונה לקלדנית: "מה קורה, תמי?" היא משיבה: "מחכים לעצור". גופמן מפנה מבט תמה לאולמו: "מה, אין פה עצור?" וחוזר ללשכתו.
ב-09:47 מוכנסים עוד שלושה עצורים, גופמן מציץ מדלת לשכתו וכעבור שתי דקות חוזר לאולם. הדיון בשני העצורים הראשון הולך מהר: הראשון נעצר בהסכמה לחמישה ימים לצורך הגשת כתב אישום, עניינו של השני נדחה בחמישה ימים לבקשת הסניגורית. הקלדנית כבר יודעת כיצד לנסח את ההחלטות הנחוצות, ובכך הדיון מתייעל עוד יותר.
"זה מחיר הזוגיות" העצור השלישי חשוד באלימות במשפחה, בעקבות תלונה של אשתו, והמשטרה מבקשת להרחיקו מביתו ל-30 יום. מוסאווי לא מסכימה: התלונה מלפני שבועיים. גופמן מעיין בתיק ומשיב לה: לפי מה שמתואר פה, ההרחקה מתבקשת. מוסאווי מתעקשת: הוא היה שבועיים בבית עד שנעצר ועובדה שאשתו לא פנתה למשטרה. גופמן, אנושי וסבלני, מציע פשרה: נרחיק אותו מהבית ל-15 יום ונראה מה יהיה אחרי זה. הוא פונה לחשוד ושואל אם יש לו היכן להיות בתקופה זו, ונענה בחיוב. "הייתי ממליץ לעניינים להירגע לשבועיים ואז נראה", הוא מסביר לו. גופמן מכתיב החלטה, מאפשר לחשוד להגיע לביתו בליווי שוטר לקחת חפצים אישיים ומדגיש שהצו יפקע מאליו כעבור 15 יום אם לא תהיה תלונה נוספת. "נשים זה צרות", צוחקת מוסאווי בפנותה לחשוד, "זה מחיר הזוגיות".
גופמן קם מכסאו וכבר עומד להיכנס ללשכתו, כאשר מוסאווי מזדעקת לפתע: "מה עם פסח? הוא לא יהיה בפסח בבית?". באולם שוררת מבוכה, ומוסאווי יורה: "אתם יהודים ולא חשבתם על זה, ורק אני הערבייה שמתי לב". גופמן, נאמן לגישתו המתחשבת, מכתיב בעמידה החלטה מתוקנת ומאפשר לחשוד לחזור לביתו בערב פסח. מוסאווי מנסה להרוויח עוד קצת ומבקשת יום פחות, כדי שיוכל לעזור בהכנות. גופמן משיב בהומור: "הוא לא רוצה את זה". מוסאווי מסכימה, צוחקת ואומרת ללקוח: "עדיף לך להיות מורחק". בהפסקה לפני הדיון הבא, תאמר מוסאווי לתובע המשטרתי: "אני אוהבת את ההחלטות של גופמן", והוא יסכים איתה. צודקים.
ההפסקה היא הזדמנות טובה לראות גם את הסניגוריה הציבורית בעבודתה, כאשר מדובר בסניגורים שבמקרה הטוב דיברו עם לקוחותיהם פעם אחת לפני הדיון, ולפעמים גם זה לא (תלוי בשאלה מתי המשטרה הודיעה על המעצר). מוסאווי מחתימה את לקוחותיה על טופס ייצוג ומתעניינת האם ישנו בלילה הקודם על מיטה. מצד שני, היא מדברת בנייד ומצלמת את איש השב"ס; מעניין מה חושבים החשודים על הידידות בין הסניגורית שלהם לבין נציגי המדינה.
"בואי לא נעשה את זה בדרמה" כאשר מתחדש הדיון, מוסאווי ונציג המשטרה מתווכחים האם מעצרו של החשוד יוארך; גופמן נותן להם להתדיין ביניהם, בלא רישום בפרוטוקול, ולבסוף אומר לתובע: אין הצדקה ליותר מאשר יום אחד, כפי שמציעה מוסאווי. לבסוף מסכימים הצדדים על יומיים, וגופמן כדרכו מסביר במישרין לחשוד את שהתרחש. הוא גם נותן למוסאווי את האפשרות לדבר עם מרשיה במהלך הדיון, משום שהוא מבין שכמעט שאין להם הזדמנות אחרת לעשות זאת.
בדיון הבא - חשד לפריצה - מוסאווי מפגינה להט, עד כדי כך שהתובע המשטרתי מעיר לה: "בואי לא נעשה את זה בדרמה". גופמן, המצליח גם לעיין באריכות בתיק וגם להקשיב לדיון, מגיב במקומה: "תענה לה". הטענה העיקרית של החשוד היא שיש לו טענת אליבי שלא נבדקה. גופמן מסכים איתו, מאריך את המעצר ביומיים (במקום שישה ימים שביקשה המשטרה) ומורה לבדוק מיידית את האליבי.
השורה התחתונה: שופט שמשרה אווירה נעימה ועניינית, ומאזן היטב בין היעילות לבין זכויות העצורים. אנושי מאוד, היודע להעדיף במידת הצורך את המהות על פני המסגרת הפורמלית. יעילות: 9 מזג שיפוטי: 9 