בעקבות מגעים אינטנסיביים שניהלו מזכיר ה
ממשלה צביקה האוזר, יו"ר הקואליציה
זאב אלקין ומספר שרים מהליכוד, הושגה החלטה שבחשיבותה קשה להפריז: בג"ץ לא ידון בעתירה שזכתה לשם "עתירת עיבוד וחזקה", פרשה ש
סוקרה בהרחבה מעל דפי 'מקור ראשון'.
מדובר במקרה יוצא דופן בו הממשלה ניהלה מאבק מול משרד המשפטים כאילו לא מדובר בגוף שכפוף לה. היה זה מאבק שלטוני שגם משמעות מדינית בצדו.
הסיפור החל עוד ב-2008. קרן יהודית שרכשה קרקע מבעלי קרקעות ערבים ביקשה לרשום את הקרקע על שמה, תוך היא מסתמכת על החוק העות'מאני שעדיין תקף ביו"ש. על-פי החוק, קרקע שמישהו השתמש בה עשר שנים ואיש לא טען לבעלות עליה - נרשמת על שמו של המחזיק בה. הקרן לא רצתה לחשוף את שמותיהם של המוכרים הערבים כדי לא לסכן את חייהם והעדיפה להסתמך על החוק.
לאחר שבקשתה נדחתה, הגישה הקרן עתירה לוועדת הערער של המנהל האזרחי וזו קיבלה את עמדתה. אלא שבצעד חסר תקדים, עתר לבג"ץ לא אחר מאשר היועץ המשפטי דאז
מני מזוז נגד ועדת הערער - המהווה גוף ממשלתי. הפרקליטות נגד מדינת ישראל. מזוז ביקש לטעון שהחוק העות'מאני חל על ערבים בלבד ולא על יהודים, שכן אלה הינם אזרחי ישראל הנחשבת כוח כובש.
עתירת העיבוד והחזקה אינה היחידה. על הפרק סוללה של דיונים, כשרובם עוסקים ביישובי יו"ש - רחלים, עפרה, איתמר ועוד. את העתירות הגישו ארגוני שמאל שמבקשים להכריז על כמה שיותר יישובים כבלתי חוקיים. ביום ראשון שעבר, בישיבת שרי הליכוד, התפרץ
יולי אדלשטיין לתוך דבריו של נתניהו כשהוא צועק שיש לפתור בדחיפות את בעיית הבג"צים. נתניהו סבר תחילה שאדלשטיין מתכוון לבג"ץ על גבעת היובל וחרשה, אך אדלשטיין התכוון לבג"ץ עיבוד וחזקה.
מה לנתניהו ולבג"צים? פשוט מאוד: על המדינה להשיב לעתירות. מי קובע את עמדת המדינה? משרד המשפטים, כשהדמות הדומיננטית הוא המשנה ליועץ המשפטי לממשלה מייק בלאס, תלמידה המובהק של טליה ששון.
"בכל הדיונים בבג"ץ", אומר אדלשטיין, "המדינה מתנהלת כאילו אין ממשלה. אסור לדברים להמשיך ולהתנהל ככה".
מייק בלאס, סבורים שרי הליכוד, לוחש על אוזנו של נתניהו. מצד אחד, הוא סייע להכרה בהוצאות ביתו של ראש הממשלה בקיסריה כהוצאות ממשלתיות. מצד שני, הוא מזהיר אותו חדשות לבקרים - אל תתערב בהחלטות כאלה וכאלה, עלולה להתעורר בעיה משפטית...
בלאס כמובן אינו השחקן הראשי. עמדת המדינה תלויה לא רק במשרד המשפטים אלא גם בשר הביטחון
אהוד ברק. ברק מביא לכל דיון סוללה של יועצים משפטיים של משרד הביטחון ושל המנהל האזרחי. נתניהו לרוב דוחה את קבלת ההחלטות להמשך.
לצדו של רה"מ פועל צוות לא רשמי שהוא מעין צוות שרים להתיישבות. לא הוועדה שפעלה בתקופת שרון, אלא צוות. לא מתקיימות הצבעות, אבל מתנהלת עבודה אינטנסיבית. הצוות כולל את שר המשפטים
יעקב נאמן, את שר הביטחון אהוד ברק, את השרים
בוגי יעלון ובני בגין, את מזכיר הממשלה צביקה האוזר ואת יו"ר הקואליציה זאב אלקין. האוזר נוקט כידוע עמדה שלפיה יש להכשיר ביו"ש בנייה יהודית על אדמות מדינה ולהרוס רק את מה שנבנה על קרקע הנמצאת בבעלות ערבית פרטית מוכחת. ברק מתנגד לעמדתו. הוא לא יכיר בשום שכונה של יישוב זה או אחר - מבחינתו זה תרגיל. בבקשה, הוא אומר, תכנסו ישיבת ממשלה, תקבלו החלטה על הקמת יישוב חדש. תסתבכו עם האמריקנים.
בעניין בג"ץ עיבוד וחזקה, עמדתו של ברק הייתה ברורה. נאמן תפס מרחק. בשיחות סגורות אמר מספר פעמים ש"הפרקליטות היא מדינה בתוך מדינה". בקרב השרים יש מי שסוברים שהעובדה שנאמן יצא נקי מהתיק שתפרו לו ב-1996 לא הפכה אותו לחסין. הפרקליטות הפגינה את כוחה למען יראו וייראו.
האוזר ואלקין ניהלו מאבק עקבי כשבוגי יעלון מסייע. בני בגין סנגר תחילה על עמדת משרד המשפטים כשהוא מנסה לפייס אבל לאחר מכן עבר צד.
מי שפעל כאן מאחורי הקלעים היה שר החינוך, שמכיר את הפרשה מקרוב. סער בשיתוף עם האוזר הצליח לערב את משרד רה"מ כדי שיפעל ושוחח מספר פעמים עם שר המשפטים בניסיון למנוע את הדיון בבג"ץ.
בתחילת אפריל שכנעו סער ואלקין את האוזר לדחוף את בני בגין שמילא את מקומו של נאמן לפעול לדחיית הדיון. נקבע מועד חדש. בשלב מסוים פנה אלקין למשרד המשפטים בכובע של יו"ר ועדת המשנה לענייני יו"ש. תדחו את הדיון, ביקש, אנחנו רוצים להעלות את הסוגיה במליאת הכנסת. במחלקת הבג"צים השיבו לו שהם לא מדברים עם פוליטיקאים, אלא רק עם שרים ונציגי ממשלה. אלקין החליף את הכובע לזה של יו"ר הקואליציה והודיע שאם כך הוא לא יראה במשרד המשפטים חלק מהקואליציה. אם יהיו להם בקשות - ויהיו להם - שיפנו לקדימה. בני בגין ניסה לפייס. הטונים עלו. לבסוף מכיפוף הידיים יצא אלקין כשידו על העליונה. הדיון נדחה.
כעת כאמור התבטל סופית. זהו ניצחון חלקי, שכן שאלת רישום הקרקעות שבנידון נותרה פתוחה. אבל זהו הרע במיעוטו: אם בג"ץ היה מקבל את עתירתו של מני מזוז, החלטה שמפלה בין ערבים ליהודים, הוא היה יוצר תקדים מסוכן.
לסיכום, מדובר בשני הישגים. הישג שלטוני: הממשלה ניצחה את משרד המשפטים. הישג מדיני: מדינת ישראל לא תטען בבג"ץ שהיא היא כוח כובש ביו"ש, טענה שבלשון המעטה לא הייתה מסייעת לנתניהו לקראת ספטמבר.