כיום חיים ברצועת עזה כ-1.5 מיליון תושבים לערך, כשרובם חיים במחנות הפליטים של אונר"א. אונר"א מנציחה את נושא הפליטים בעזה מעל 60 שנה, ללא תוכנית שיקום וללא תקווה לחיים נורמליים לתושבים. בשל כך, נגרם נזק מתמשך לתושבים משני צדי הגדר.
אחת הסיבות המרכזיות לירי הטילים לעבר שדרות והנגב המערבי בעשור האחרון, היא החינוך בבתי-הספר של אונר"א, בהם לומדים על זכות השיבה: ה"זכות" לחזור לאותם כפרים ערביים שנכבשו על-ידי ישראל, ביניהם: נג'יד (שדרות), אל מג'דל (אשקלון), אסדוד (אשדוד) ובאר סבע (באר שבע).
הדבר מפתיע כאשר מדובר באונר"א, ארגון אשר בהבנה של כולנו, הוא
הומניטרי ושוחר-שלום, מה שמקשה על ישראל להסביר את מה שמתרחש באמת ברצועת עזה.
מדוע אונר"א קיים? אפשר לקרוא בתחקיר שנכתב על-ידי התחקירן דוד בדין.
רבים סבורים שעיסוק בהסברה מחייב להיות פוליטי (לרוב לצד הימני), אך לא כך הדבר. ההגדרה הנכונה של הסברה היא התעסקות בחשיפת שורש הבעיה והאמת שבשטח, ולא במתן פתרונות (מעשיים או לא). הבנת המציאות כיום בשדרות ובעוטף עזה היא שלפנינו עוד שנים רבות של סכסוך עם חמאס, הגוף ששולט ברצועת עזה מאז יוני 2007, ומשתמש בתושבי הרצועה כבני ערובה במלחמתו נגד ישראל.
כיום, בעולם גלובלי, אנו חיים במציאות בה אנו מוקפים באנשים הבאים מתרבויות שונות, כשחלקם מוצאים עצמם במקום בו הלאום, החוקים והדת אינם מאפשרים להם חיים נורמליים ואמיתיים. לכן, על אונר"א, כגוף הומניטרי, החובה להתייחס לפלשתינים ברצועת עזה כעניין הומניטרי ולא פוליטי.
נשאלת השאלה - האם הדבר אפשרי? האם ניתן לסייע הומניטרית מבלי לקשור בכך את העניין הפוליטי? לשם כך הגענו - עדי רבינוביץ', תחקירנית הכתבה המתנדבת עם פליטים מאפריקה בישראל, ונועם בדין, מנהל "מרכז תקשורת חברתית שדרות", לצ'ילה, המדינה הראשונה אשר הסכימה לקלוט פליטים פלשתינים לתוכה ולשקם אותם. גילינו שהפלשתינים בצ'ילה קיבלו מעמד של "פליט", עם כל הזכויות הנלוות לכך.
קיים גוף העוזר לפליטים פלשתינים לעזוב את מחנות הפליטים ומסייע להם להתיישב בתנאים טובים והוגנים. הגוף נקרא UNHCR. במהלך ביקורנו בצ'ילה נפגשנו עם משפחות פליטים פלשתינים בקהילה אותה ייסד הארגון UNHCR, ועם נציג נציבות האו"ם לפליטים (UNHCR), מר פביו ורולי.
