גלנט מדבר

ערב השקת הספר של יועז הנדל ויעקב כץ 'מלחמת הצללים - ישראל נגד אירן', ביום שלישי בבר-אילן, לימד אותנו כמה דברים. אחד מהם סיפר האלוף יואב גלנט, שנזכר בנוסטלגיה בימיו בשייטת כאשר יועז היה פקודו. "כשיועז היה לוחם צעיר, וזה היה לפני הרבה שנים, והיינו יורדים למים מול השפך של הליטאני - יכולת במרחק של 1,000 מטר בתוך הים לשתות מים מתוקים". גלנט סיפר שכמות המים הזורמת בליטאני ונשפכת לים גדולה מכל מקורות הנחלים שמגיעים לירדן. זאת הייתה הופעתו הראשונה של גלנט בפומבי, מאז סופת האש הציבורית שהורידה אותו ממסלול הרמטכ"לות. מפתיע כמה גלנט נראה מאושש ורענן. עורו ורדרד, חלק, עם תווי חומרה שמעניקים לו הבעה תקיפה עד קודרת. הוא כמעט צנום במראהו האתלטי. אין ספק בכריזמה וביכולת שלו למלא אולמות. בתוך ערב שכולו הוקדש לניתוחים מדאיגים ותחזיות קשות, עדיין הייתה דריכות בקהל לשמוע כיצד האלוף גלנט יכול לחלץ אותנו מהתחזיות האלה. פרופ' אפרים ענבר, ראש מכון בס"א, דיווח כי "במערב חושבים כבר על לחיות עם אירן שיש לה פצצה. פגשנו בקולומביה קבוצה של מומחים אסטרטגיים, שחלקם נמצאים בממשל וחלקם היו בממשל ועוד יחזרו. ראינו שם עייפות אסטרטגית מדהימה. מדובר בשמנה וסולתה של אליטת האינטלקטואלים האמריקנית. הם כבר סבורים שאפשר לחיות עם אירן גרעינית. הם מאמינים שכמו במלחמה הקרה אפשר להכיל את אירן ואם אז אפשר להרתיע. במקרה הזה השאלה אם ההכלה, הקונטיינמנט, איננה אלא פייסנות". ענבר סבור שגם מבחינת האמריקנים "הדרך הטובה ביותר לצאת מעירק ומאפגניסטן היא לתת מכה גדולה באירן. בינתיים, מתברר שיש עוד קצת זמן". גלנט התגלה לקהל כבעל מוח אנליטי ומעמיק, עם ידע היסטורי שאותו הוא שולף לצורך הסברת מצבנו היום. יועז בהרצאתו דאג לספר שאצל גלנט בשייטת כל תדריך וכל שיחה היו מלווים באיזו אנקדוטה על מקבילות היסטוריות שרק מעטים מלוחמי היחידה הפנימו או בכלל ידעו במה מדובר. עליו בכל אופן זה השפיע. היו לגלנט שתי אמירות מעניינות. הוא תיאר את המורכבות החדשה שבפניה ניצב הדרג הצבאי ביחסיו עם הדרג המדיני. את גדולתה של התוכנית המבצעית של 'עופרת יצוקה' הוא תיאר כ"תוכנית שאיננה מכניסה את הדרג המדיני למקום שהוא לא רוצה להיות בו. לא להציג לדרג המדיני תוכנית נוקשה שמשאירה לו את הברירה או לאשר או לדחות. אלא תוכנית מדורגת, ובין שלוש דרגות המלצתי על דרגה 2. השיטה שלפיה אתה מחייב את הדרג המדיני ללכת לפי מה שאתה רוצה היא בעיניי לא דמוקרטית". גלנט לא אמר זאת במפורש, אבל אולי רמז כאן שכבר היו דברים מעולם. הוא מתח ביקורת חמורה על ניהול מלחמת לבנון: "ב-2006 נוהלו שתי מלחמות, אחת מתל אביב ואחת מצפת. את התוצאות ראינו". בעופרת יצוקה "המלצנו שהדברים יתנהלו מפיקוד דרום בבאר-שבע, תוך שליטה בכל רמות המערכה, באוויר וביבשה. ולהותיר למטכ"ל את יתר זירות המלחמה - זירת הצפון, למשל, והמגע עם הדרג המדיני, שמעסיק את שעות רבות את הדרג הצבאי, והטיפול בתקשורת". חמאס מבחינתו הוא מעבדה ליצירת כלי למתן מענה אסטרטגי גם בזירות אחרות. התוצאה מבחינתו היא שהמציאות של ירי 4,000 טילים בשנה נפסקה. גלנט חשף את השקפת עולמו לגבי תפיסת הסכסוך הישראלי-ערבי: "(זו) ההבנה המצערת שהסכסוך הוא לא סופי. האמונה של כל דור שהוא הולך לפתור את הבעיה היא אולי חיובית, אבל לא נכונה. כניסתו של שחקן חדש לזירה, כמו הפלשתינים למשל, אינה משנה את הזירה. בעבר הרחוק היו כאלה שיכלו לשנות את פני הזירה, כמו נפוליאון או יוליוס קיסר שלא חלה עליהם הגבלה של שימוש בכוח. כיום אין יכולת לשנות את הזירה. והנגזרת היא ההבנה שהמציאות לא הולכת להשתנות בעתיד הנראה לעין. אנחנו מנהלים סכסוך מתמשך. הצד השני רואה ערך בעצם המשך המאבק". לגבי מצרים וגל ההפיכות, "לצערי בכל מקום ההפיכות לא צפויות להביא משהו טוב יותר מבחינת ישראל. במקרה הפחות גרוע נקבל קואליציה עם מרכיב איסלאמי". לגבי השתנות ההיערכות של צה"ל נוכח מצרים: "כדאי שנשנה את המינון של ההשקעות שלנו. ראוי להשקיע במסד לתוכניות רלוונטיות מול כל גִזרה. אומרים שהצבא גדול על המדינה; אבל האמת שהוא קטן על האיומים". נראה שגלנט רומז שצריך להיערך עכשיו גם מול זירה דרומית פעילה.