כל אומה מתגאה במשקה ואו במאכל הלאומי שלה.חשבנו שאולי עכשיו כמה ימים לפני יום העצמאות, יהיה זה נכון לערוך חשבון פטריוטי קצר בתחום. האמריקנים מתגאים בקולה, הצרפתים ביין, האוסטרים בסיידר האנגלים בבירה, הסינים בתה ישנם המתגאים במיצי פירות, נקטרים ומי קוקוס ומה אצלנו?. האם גם לנו יש משהו ייחודי שהוא רק שלנו?, משהו שנדיר למצוא אותו בשאר המקומות בעולם?, האם בכלל קיים משקה כזה?.
מסתבר שכן ואפילו שני סוג משקאות שהם ייחודיים רק לנו. המכנה המשותף לשניהם במקרה או לא הוא דווקא העדר האלכוהול, אשר לאחרונה נעשה כול כך נפוץ במחוזותינו. האם זה מרמז על בריחה "מהשורשים" או מעצמנו? - תשאל כל ילד אצלנו משהו המשקה הלאומי שלנו ? סביר שתקבל תשובה אחת והיא, איך לא הקולה!, אולם לשאלה מה המשקה הייחודי שלנו, סביר להניח שלא נקבל תשובה אחידה וכנראה גם לא את התשובה הנכונה.
המשקאות הייחודיים אצלנו הם תירוש ובירה שחורה. שניהם כמו אחיהם הגדולים אבל, בגלל שאנו אומה שתמיד ממהרת, גם כאן התהליך לא הושלם והוא קצר יותר (לחיזוק הטענה שאנו תמיד ממהרים – קבלו לקינוח גם את המצה). תירוש עשוי מענבים אשר לא תססו ובירה שחורה עשויה משעורה, אשר גם היא לא תססה.
הידעתם? הבירה השחורה עשויה מלתת כהה וזמן תסיסת השמרים קצר במיוחד, על-מנת לא לאפשר התפתחות אלכוהול. למשקה מוסיפים סוכר או פרוקטוז והוא פרי פיתוח מקומי שנערך בארץ בעזרת מומחה שהובא מצ'כיה בשנות השלושים של המאה הקודמת למפעל הבירה שהוקם בעיר ראשון לציון ולימים נקרא בירה נשר. הבירה נחשבת לבריאה באופן יחסי למשקאות הקלים האחרים בשל ריכוז גבוה של ויטמינים בעיקר מקבוצה B.
מנגד נמצא התירוש שהוא מותג רשום של יקבי כרמל (כרמל מזרחי), עשוי מענבים , אשר לא עברו תסיסה ובתוספת חומר משמר, יצרו משקה ענבים ייחודי לישראל. התירוש מהווה נדבך חשוב ממכירות יקבי כרמל ואף מיוצא לקהילות יהודיות רבות בחו"ל.
