שעה וחצי נועד ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו עם נשיא צרפת, סרקוזי. הוא לא יצא משם עם הבטחה שצרפת תתנגד להכרה חד-צדדית של האו"ם במדינה פלשתינית, אבל לפחות עם הכרזה שפאריס שותפה לדרישת ישראל שהפלשתינים יכירו בה כבמדינת הלאום היהודי. נתניהו, שכבר משלים עם העובדה שהאו"ם יכיר בפלשתין, הגדיר זאת כהישג, וגם אמר בלגלוג לכתבים הרבים מאוד שהמתינו לו בחצר ארמון האליזה, כי "האו"ם גם יכול להחליט שכדור הארץ שטוח, יש שם רוב אוטומטי לכל הכרזה נגדנו". ביקור נתניהו באירופה עמד בסימן של מאמץ רטורי עילאי לדבר על לבם של הבריטים והצרפתים ששורש כל הבעיות במזרח התיכון איננו המצוקה הפלשתינית אלא הסירוב הפלשתיני העיקש להכיר בישראל. עכשיו, משוכנע נתניהו, ההכרה הזאת התרחקה עוד יותר. הצרה היא שאירופה לא ממהרת להשתכנע. דיוויד קמרון וסרקוזי היו פחות נחרצים מאנגלה מרקל, שאחרי פגישתה לפני כחודש עם נתניהו הכריזה כי גרמניה אינה מתלהבת ממהלכי ספטמבר של הפלשתינים. בלשכת ראש הממשלה רוצים להאמין שדייוויד קמרון רק זקוק לזמן כדי לעכל את הדברים ששמע מנתניהו. המקרה של סרוקזי אפילו יותר קשה, על-אף שהוא קידם אתמול את נתניהו בחיוך רחב ביותר. כאמור, נתניהו בא לפאריס האביבית מלונדון המטפטפת והקרירה. כמאה מפגינים ערבים קיימו הפגנה רעשנית מול מעונו של ראש ממשלת בריטניה ברחוב דאונינג 10 בעת ששיירת המכוניות של ראש ממשלת ישראל החליקה שלשום בערב לתוך המתחם המאובטח. קריאותיהם הקצובות בערבית ובאנגלית נשמעו היטב בתוך המתחם. לא, הם לא הפגינו נגד נתניהו, הם הפגינו נגד בשאר אסאד. ובכל זאת, לא הייתה בכך נחמה לפמליה הישראלית. היא מתקשה מאוד להבקיע את החזית האירופית. בדרך לאירופה השתמש נתניהו באמירה ששמע פעם מהרבי מליובאוויטש כדי לתאר את גודל האתגר: נר בודד זורע אור יקרות אפילו במקום חשוך ביותר. והנמשל ברור: המקום החשוך של ימינו הוא הזירה המדינית, ואת הנר הבודד התאמץ נתניהו להדליק השבוע במסעו ללונדון ולפאריס. ראש הממשלה לא התעייף להסביר לכל מי שרק רצה לשמוע בלונדון ובפאריס שהסכם קאהיר יוצר מזרח תיכון חדש, אבל לא המזרח התיכון של שמעון פרס אלא מזרח תיכון הפוך. ראש הממשלה לא ברר במלים בהקשר לכך ודיבר על "רעידת אדמה" ו"עולם אחר". הוא בז לכל ההסברים שהשמיע אבו מאזן בימים האחרונים, למשל את ההבטחות להקמת ממשלת מומחים ברמאללה, והגדיר אותה כ"ממשלת מסיכות". לפי נתניהו, הרשות הפלשתינית התרחקה בשבוע האחרון מרחק עצום מהתנאים שהוא הציב לה בנאום בר-אילן שלו להכרה בישראל כבמדינה יהודית ולפירוז שטחי יו"ש במקרה של נסיגה ישראלית. "אבו מאזן מתחבר למישהו שאפילו לא מכיר במדינת ישראל בשום צורה שהיא, והוא גם בא ופותח שטח לארכי טרוריסט", התאונן נתניהו באוזני בני שיחו הבריטים והצרפתים. בלונדון דיבר נתניהו על מכה אנושה שנגרמה לתהליך השלום. 17 פרשנים בריטים בכירים ומנומסים, שנועדו איתו לשיחת רקע ממושכת, שמעו אפילו ביטויים קשים יותר על אבו מאזן ועל חמאס. הם גם שמעו ממנו הסברים נוגים לגבי חלקה של מצרים בפיוס הפלשתיני. ברור לו שהדחת מובארק היא שחוללה את ההתקרבות בין חמאס למצרים, ועכשיו גם את ההתקרבות בין חמאס לפתח. כל ישותו אומרת שאת אזורנו פוקד עתה אחד המשברים העמוקים ביותר מאז אוסלו. ואולם, הבריטים לא מיהרו להשתכנע. דיוויד קמרון קידם את נתניהו בהכרזה מצולמת מביכה, כאילו דווקא השבוע יש "ביג אופרטיוניטי", הזדמנות פז, לקדם את תהליך השלום. אומנם קמרון התכוון לחיסול של בן-לאדן, אבל ההצהרה הזאת חשפה פערי עמדות גדולים בין לונדון לבין ירושלים. מנקודת מבטו של נתניהו, חאלד משעל הוא כמעט תאום סיאמי של בן-לאדן, והנה אבו מאזן מתחתן איתו. אם המדינות החשובות באירופה יתנגדו להכרה של האו"ם במדינה פלשתינית, הרי שגם אם היא תעבור ברוב קולות, יהיה לנו יותר קל להתמודד איתה, מעריכים אנשי נתניהו. הם גם די משוכנעים שההחלטה תעבור בסוף. אגב, אני התעניינתי אצל גורם רם דרג בפמליה אם ראש הממשלה דיבר עם דיוויד קמרון גם על זכויות היהודים ביו"ש, ולא רק על חמאס וביטחון, והתשובה הייתה נחרצת. כן, גם על זה דובר. השאלה אם לא מאוחר מדי.