לרגע בא לנו לומר ערי בירה, אך האחרונה אינה עיר בירה, נכון שכולן ערים באירופה, אך לשם כך לא נלאה את עצמנו בכתיבת מאמר זה ומנגד מה הקשר של כולן למדף? רמז... הקשר הוא המדף בסופר, קרי מזון ודווקא המזון הקשור לעונה זו של השנה.
חודש העצמאות מאופיין באכילת בשר מוגברת. הישראלים אוהבים לנפנף ולטחון בשר מצריכה ממוצעת של 9,000 טונות בחודש לרמה של כ-15,000 טונות ולמרות מה שאנו חושבים, צריכת הבשר בישראל היא מהנמוכות במדד במדינות המפותחות. בארגנטינה עומדת הצריכה השנתית הממוצעת לנפש על 54 ק"ג ואילו אצלנו היא מגיע לכ-15 ק"ג בלבד.
נחזור לנושא המאמר, מה הקשר בין יום העצמאות לנאמר בשאלה?
התשובה היא הנקניק ואו הנקניקיות. מוצר זה הוא מוצר מעובד אשר ההבדל בניהם הוא שנקניק ניתן לשומרו לזמן ממושך גם בתנאים שאינם קירור ואפשר לאוכלו ללא בישול, בעוד שאת הנקניקייה יש צורך לבשל ולשמור בקירור.
מוצרים אלו מקורם בבשר שבדרך כלל מראהו אינו נעים, כמו אברים פנימיים, שומן ודם, אשר מעובדים ובתוספת תבלינים מתקבל המוצר הסופי. הנקניקים הראשונים יוצרו כבר על-ידי השומרים לפני כ-4500 עד 5000 שנה ובמהלך השנים כול עם נתן למוצר את שמו ואת דגשיו הייחודיים.
הגרמנים אשר גילו את המוצר מאוחר יחסית, רק בסוף המאה ה-15 נתנו לו את השם פרנקפורטר על שם עירם פרנקפורט ואילו האוסטרים אשר התקנאו בהם קראו לו וינר על שם בירתם ווינה ואילו תושבי מוסקבה קראו לו בשם מוסקובסקיה.
להלן מספר סוגי של בשרים מעובדים במספר מדינות: - טוניסיה - מרגז - תערובת חריפה של בשר בקר וכבש
- טורקיה - פסטורמה - תערובת של פילה בקר או סינטה, אשר נמצאת תחת לחץ, כבישה, עד להפרשת כל המיצים.
- ארגנטינה - צ'וריסו - עשויה מבשר שומני קצוץ גס בתוספת פלפל אדום יבש.
- איטליה - פרושוטו- בשר מעושן ומיובש מקוטלי חזיר.מורטדלה - נקניק נוסף מאיטליה, בשר מעובד בתוספת שומן ותבלינים.
- רומניה - סיביו - נקניק העשוי מבשר חזיר או סוס או עירוב של שניהם. פסטרמה - נתח כבוש, מעושן ומבושל.
- פולין - קבנוס - מקור השם במילה האוקראינית קאבאן- חזיר בר.
- הונגריה - צובאי - נקניק שמן בעל מרקם יבש וריח עז.
- רוסיה - מוסקובסקיה - בשר בקר וחזיר רזה בתוספת שומן, נאכל בדרך כלל חי ולא מבושל.
המוצרים נמכרים היום ברשתות השיווק גם שהם ארוזים וגם במעדנייה ונמכרים מאחורי דלפק ונארזים על-פי דרישות הלקוחות. מוצרים אלו הם דוגמה לקצבות מעולה ולשיטות עיבוד אשר הומצאו במהלך השנים על-ידי בני האדם מתוך רצון לשרוד ונצל כל מזון אפשרי לשם קיומו בטבע.
שיטות העיבוד השתכללו עם השנים ובמיוחד אצל העמים, אשר נהגו לצאת למסעות ארוכים של כיבוש מעבר לעירם או מדינתם, דבר שחייב אותם להצטייד "במזון משומר" וזמין, אשר יוכל לספק את רעבונם לאורך זמן. פיתוח שיטות העיבוד, הייבוש, ההמלחה, העישון ואף הבישול נוצקו לאורך השנים, כאשר כל עם ואו אזור הטביע במוצר את חותמו ואת תבליניו וטעמיו המיוחדים.
