הטרנד החם ביותר בשוק המזון הוא טרנד הבריאות. היצרנים רוצים שייקנו את המוצרים שלהם, הצרכנים מחפשים בריאות, בין השאר כפיצוי על אורח חיים לא מספיק מאוזן וכולם מרוצים. היצרנים מוסיפים על האריזה את השם בריאות וכולם happy האומנם?. האם קיים פיקוח על השימוש במילה אונברסלית זו?, למי מותר לרשום את המילה הזאת? ומה באמת נחשב ומקובל כיום כבריא?.
מדפי הסופר העמוסים לעייפה נאחזים כל פעם בטרנד אחר על-מנת לחדש, לגוון וללכוד את תשומת הלב שלנו. לפני מספר שנים היה זה עם המוניוסדיום גלוטאמט וכעת זה עם הבריאות. אגב המוניוסדיום גלוטאמט הוא אחד החומרים אשר נחקרו הכי הרבה בתחום המזון על-ידי מעבדות רבות בעולם ונמצא שהוא אינו מסוכן לחלוטין.
רשות המזון האמריקנית הגדירה אותו בחומר ברמת סיכון של מלח וסוכר - או במילים אחרות לא מזיק ולא מסוכן. נכון שהייתה לפני מספר שנים בהלה עקב תלונה של רופא על תופעות לוואי, אולם נמצא שהחומר אינו מסוכן.
היו יצרנים, אשר תפסו טרמפ על גל זה וייצרו מוצרים דומים ומקבילים למוצרי הדגל שלהם, ללא חומר זה, כאשר הם לא הפסיקו לייצר את המוצר המוביל שלהם שהוא כמובן עם החומר, אשר מוסיף טעם למזון ובכך למעשה הכפילו את המוצר ואת הנוכחות שלהם על המדף (דרך אגב אבקת המרק המובילה במכירות, היא זו עם המוניוסדיום גלוטאמט).
כיום הצרכן נתקל בהרבה מוצרים "בריאים" מדגני בוקר עם ובלי, דרך "חטיפי בריאות", שהם למעשה ריכוז של דגנים בתוספת אגוזים עם הרבה סוכר פרוקטוז. מי קבע שמוצר מעובד זה בריא?, האם בגלל האגוזים?, ומה עם טונות הסוכר?. נוח ליצרנים לשווק אותו באריזות נקיות (בהירות, המזכירות את היוגה והפילאטיס) או בגווני הירוק (המזכירות את השדות והאחו), אולם בסופו של דבר מוצרים אלה, הינם מוצרים מעובדים ועדיף לקבלם בצורתם הטבעית ללא מעורבות המכונה.
קטגוריה נוספת אשר תופסת טרמפ על טרנד זה, הם מעדני החלב, אשר משווקים כמוצרי טבע, אולם בסופו של דבר רובם משמשים "כתחליף בריא" למוצר מתוק אשר אנו אוהבים להכניסו לפה. כנראה שהטרנדים ימשיכו להתקיים, אולם ככל שהם מתרבים, כך גדלה ההכרה בקרב הציבור הרחב, שכנראה המקור הוא המזון הטבעי והלוא מעובד.
