למרות שהאופרה נכתבה ב-1791, היא רעננה ושובבה ומלאת עליצות כאילו נכתבה היום. העיבוד המיוחד של הבימאי ז'אן לואי גרינדה, שמציב את סצינת הפתיחה בחדר ילדים בני זמננו, עם טלוויזיה, עובר חיש קל עם הרדמם לעולם קסום ופנטסטי, פרי חלומם; עיצוב הבמה המדהים, הרבגוני והמתוחכם של רודי סבונגי, שעשוי במולטי-מדיה עם רקע צילומי, אך לא רק - אלא גם צילומים ממוסגרים, שהגיבורה נעה בתוכם; הניצוח המופלא, הרגיש והמלכותי של דייויד שטרן, התלבושות המרהיבות והצבעוניות של ז'אן פייר קפירון - כל אלה, מעשירים את המוזיקה הפנטסטית והכה אהובה, ויוצרים מופע אופראי מרתק במיוחד. מאז סרטו של אינגמר ברגמן לפי האופרה של מוצרט, לא הייתה הפקה כה דימיונית ומלאת קסם מכשף כמו זו. היא משתווה בתכונות אלה לציורי הצייר השוויצרי פיוזלי, שהתמכר לציורי פיות ויצורים אגדתיים לפי חלום ליל קיץ ויצירות אחרות דומות. כך מרהיבה כניסתה של מלכת הלילה (יקטרינה לקיחינה, שמפליאה בסלסולי קולה כאן כמו בהופעתה כבובה המכנית ב"סיפורי הופמן", באופרה הישראלית). היא משתלשלת מלמעלה על גבי סהרון של הירח,ומרהיבה ביופיה וקולה. כך גם מיצקה האופרה את ההפקה בליווי הכמעט צמוד של להקת הבלט שספחה אליה, כיאה לבית אופרה בינלאומי כמותה. להקת הבלט הקלאסי הזו, עם הכוריאוגרפיה של יוג'ין אנדרין, לכדה את העין, ומשכה אליה את תשומת הלב מהזמרים-השחקנים הודות לאיכות ביצועה ועיצוב התנועה. הלהקה היא פרי יוזמה משותפת של האופרה ושל מרכז סוזאן דלאל, ובתוכה מצוי הרקדן הפנומן אנטון לפידוס. את תפקיד מונסטטוס ממלא דניס פיטרסן האמריקני; את זרסטרו, שחטף את פמינה, ממלא זמר הבס הנהדר אורן גרדוס, האמריקני ממוצא ישראלי. את הנסיך טמינו, שמלכת הלילה מבקשת ממנו לחלץ את בתה החטופה - ממלא יוסף ארידן, מהמשובחים שבזמרי האופרה הישראלים. את תפקיד הנסיכה פמינה ממלאת הילה בג'יו המוכשרת, שצמחה מתוך ה"אופרה סטודיו" והפכה לזמרת מחוננת. את דמותו של צייד הציפורים התמים והצנוע, פפגנו, שרוצה רק למצוא אהבה - ממלא בהרבה חן גיא מנהיים, אף הוא מהצוות הישראלי הקבוע באופרה. שלושת הגבירות, המקבילה החיובית לשלושת המכשפות של מקבת, הן הישראליות המוצלחות ליליה גרצובה, שירה רז וקרין הוכמן. ואת תפקיד פפגנה, אהובתו של פפגנו, שהדואט שלהם הפך מזמן לשיר אהוב וידוע - ממלאת דניאלה לוגסי המקסימה. בזכות הבימוי הנאות, חלקי הדו-שיח באופרה, הביאו לידי ביטוי במשחק ובתנועה הרבה ענין בנוסף למוזיקה ולשירה. היצירה הפכה בשל כך למשהו שמזכיר את האופרות של קורט ווייל וברטולד ברכט מהמאה ה-20. וכך, עם כל המרכיבים המצוינים הללו, האופרה הישראלית מביאה לקהל יצירה חוויתית מענגת שאסור להחמיץ.