ברדיו קול חי היה בלבול בשנים הראשונות לקיומו. בכל שנה נשא אופי שידורי העצמאות אופי אחר. בשנה אחת שודרו שירים שמחים, בשנה אחרת החליטו להעדיף את האבלות הנהוגה בימי ספירת העומר ולשדר שירים ווקאליים שמחים, ובאחת השנים נמנעו מהכרעה ולאורך כל היום שידרו אך ורק תוכניות מלל ללא מוזיקה כלל. אלא שבמהלך השנים הלך הכחול ולבן ונצבע בצבע שחור, שחור משחור. השנה אף הופר סטטוס-קוו שהיה נהוג במשך שנים. מהדורות החדשות, שבעבר נפתחו בברכת "יום עצמאות שמח" לקהל המאזינים, נפתחו בברכת שלום רגילה. כדי להמחיש את התפנית, כדאי להזכיר כי רונן תורג'מן, שדרן חרדי שבעבר שידר בקול חי, פוטר על-רקע זה. הוא לא הסכים לברך את המאזינים ביום עצמאות שמח, אך חויב לכך בידי רוני ארזי, חובש כיפה סרוגה שעמד בראש מחלקת החדשות של התחנה, וסירב בתוקף. תורג'מן מחה על כך ששובץ להגיש חדשות דווקא ביום העצמאות, ואמר כי לו ידע זאת מראש – לא היה מסכים. איזכור בשידורים של צמד המילים יום העצמאות שאף לאפס. מילא לא לדווח על המשט, על המטס, על חלוקת מלגות הנשיא לחיילים מצטיינים או על ההחלקה של קרן פלס בטקס. אבל לא לדווח על חידון התנ"ך? זה כבר מוגזם. נקודת האור היחידה אולי הייתה משדר ששודר בלילה בכותרת "מדינה עם פוטנציאל", חבר-דיון באולפן בהגשת מיכאל טוכפלד. חלק גדול משידורי היום של קול חי הוקדש לשיעורי תורה, אומנם לא כאלה שבהם דיברו נגד המדינה, אך גם לא עסקו בה. האם היה כל כך קשה להוציא צוות שידורי חוץ שיעביר בשידור חי את החגיגות מאחת הבמות הדתיות שהוצבו בעשרות ערים?

בוקר יום העצמאות נפתח בתוכנית שעסקה ב...מנהגי האבלות בספירת העומר. אחר-כך שודרה תוכנית בהגשת ניר קפטן שהבטיחה להשמיע את "מגוון הדעות בציבור הדתי והחרדי" בנושא יום העצמאות. לשידור הועלו רבנים שונים, כולם חרדים (מתונים – יש לומר). אחד מהם אפילו התיר לדבר לשון הרע על מקימי המדינה שרצו לעקור את התורה. ה"סרוג" היחיד שהועלה לשידור לא היה רב, אלא אורי בוסקילה המשמש כסגן ראש עיריית בת ים. אין זה מקרה – גם רב וגם ציוני זה לא משהו שנשמע טוב לאוזניים חרדיות. למרות שמדובר ברדיו המוגדר כתורני לא הועלה אפילו רב אחד מציבור חובשי הכיפות הסרוגות. גם השדר אשר ברדה, שהגיש תוכנית אחר-כך, הציג בפני קהל מאזיניו את ישראל כמדינה שהוקמה כדי לעקור את הדת, ואת חגיגות יום העצמאות שלה ככאלה הבאות לחפות על הצורך בחשבון-נפש. שאר התוכניות היו רגילות למדי, וכללו פרשת שבוע, סגולות, מעשיות מפי הרב גרוסמן ושיעורי תורה שבינם ליום העצמאות אין דבר וחצי דבר. תוכנית ערב בהגשת משה קינן, לעומת זאת, עסקה בשבחה של ארץ ישראל, אך גם זאת במנותק מהריבונות הישראלית שיש עליה. בסיכום, ניתן לומר כי שתי תחנות השידור נהנו מן היד החופשית שנותנת להן הרשות השנייה. אם אשתקד למשל, יכול היה מגיש תוכנית "ללכלך" בבוקר יום העצמאות במשך חצי שעה על חוזה המדינה הרצל, הרי שהפעם (בעקבות מעקבים שעשה בעבר News1 אחר השידורים) נזהרו קצת יותר וניסו להלך בין הטיפות. במקום לציין את היום כיום חגיגי, ניכר הניסיון לשוות לו אופי של יום רגיל לכל דבר ו"לעבור אותו בשלום" באופן שלא יעורר את חמת הרשות הממונה. זו מקפידה מדי שנה "לבלוע" את הצפרדע, ובתמורה זוכה לעוד ועוד הקצנה, וליריקה בפרצוף. פרצופה של המדינה. שאלת News1 שהופנתה לקול חי ולקול ברמה, מהו הקו המנחה אותן בבואן לקבוע את אופי השידורים ביום העצמאות, נותרה ללא מענה. [עידכון: רק בחלוף זמן רב התקבלה תגובת רדיו קול חי - "הקביעה שלכם כי רוב השידורים ביום העצמאות לא היו קשורים ברוח היום הינה מטעה ושיקירת. במהלך יום העצמאות שונה כל לוח השידורים כאשר הקו המנחה היה לספק למאזיני הרדיו את מיטב התכנים"] רוני ארזי ביקש להבהיר כי "בניגוד לנאמר בכתבה, רונן תורג'מן פוטר משיקולים מקצועיים בלבד, והאירוע המדובר התרחש למעלה מחצי שנה טרם הפיטורים".

גם אצל האחות הצעירה, רדיו קול ברמה, הייתה תמונה דומה אם כי קיצונית פחות. בשעה בה שודר טקס הדלקת המשואות בהר הרצל, שודרה תוכנית על דיני ממונות, בעשר בלילה שודרה תוכנית שעסקה במצוקות נפשיות של המאזינים. המגיש חיים ולדר גם טרח להסביר למאזינים למה החרדים לא חוגגים את יום העצמאות (כי ערוץ 10 עושה הכל כדי לשדר משחק ספורט ביום הזיכרון, אך לא עושה כלום כדי לא לשדר בשבת...). רק בשעה 11 בלילה, שעה שרבים כבר פרסו את יצועם, נזכרו לשדר חבר-דיון (יש לציין, די מוצלח) בהשתתפות צבי הנדל (מפד"ל לשעבר), מנחם כרמל (רשת בר-כל), יהודה משי זהב (זק"א) ושמואל חיים פפנהיים (העדה החרדית).