X
יומן ראשי
חדשות תחקירים
כתבות דעות
סיפורים חמים סקופים
מושגים ספרים
ערוצים
אקטואליה כלכלה ועסקים
משפט סדום ועמורה
משמר המשפט תיירות
בריאות פנאי
תקשורת עיתונות וברנז'ה
רכב / תחבורה לכל הערוצים
כללי
ספריה מקוונת מיוחדים ברשת
מגזינים וכתבי עת וידאו News1
פורמים משובים
שערים יציגים לוח אירועים
מינויים חדשים מוצרים חדשים
פנדורה / אנשים ואירועים
אתרים ברשת (עדכונים)
בלוגרים
בעלי טורים בלוגרים נוספים
רשימת כותבים הנקראים ביותר
מועדון + / תגיות
אישים פירמות
מוסדות מפלגות
מיוחדים
אירועי תקשורת אירועים ביטוחניים
אירועים בינלאומיים אירועים כלכליים
אירועים מדיניים אירועים משפטיים
אירועים פוליטיים אירועים פליליים
אסונות / פגעי טבע בחירות / מפלגות
יומנים אישיים כינוסים / ועדות
מבקר המדינה כל הפרשות
הרשמה למועדון VIP מנויים
הרשמה לניוזליטר
יצירת קשר עם News1
מערכת - New@News1.co.il
מנויים - Vip@News1.co.il
הנהלה - Yoav@News1.co.il
פרסום - Vip@News1.co.il
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ
יומן ראשי  /  כתבות
פריחת הדובדבן [צילום: אורי קפלן]
הדובדבן של דודתי
דודתי הייתה אוהבת צמחים אמיתית ומסורה. שנים רבות עבדה כמתנדבת בגן הבוטני בירושלים, למעשה עד פטירתה ממש. בביקוריה אצלנו הייתה תמיד מספרת לנו בהתלהבות, איזה גינות מטופחות יש בקיבוצנו! קיבלנו ממנה שתיל דובדבן רך, שהיה כרוך בשקית של פלסטיק. השתיל החל להגביה ולהתעבות ואני מבקש ממנו בלשון שרק אני והוא מבינים, שיעשה מאמץ, שישתדל לפרוח, ולו רק לזכרה של דודתי הבלתי נשכחת, שוש ישראלי

לפני כארבע שנים, כמה חודשים לפני פטירתה, העניקה לנו דודתי מתנה מרגשת: שתיל רך של דובדבן. אינני יודע בדיוק איזה מין של דובדבן העניקה לנו דודתי שוש ישראלי ז"ל. האם זהו דובדבן חג ה`סאקורה` היפני? הדובדבן הפעמוני שהובא לפני כעשרים שנה ארצה, בידי המאמינים מכת ה`מקויה`, היפנים אוהדי ישראל? או אולי דובדבן קטן פרחים? יש כמה דובדבנים בארץ, מסתבר, שסוגלו לאקלים החם שלנו.
עוד אינני יודע את שמו הלטיני, אבל אני יודע שהוא דובדבן חמוד. פגשנו את דודתי שוש לגמרי באקראי, בטיול הקשישים של קיבוצנו, בגן הבוטני בירושלים. ולא העלינו אז בדעתנו שתהא זו פגישתנו האחרונה.
שוש ישראלי ז"ל, הייתה הבכורה מבין ארבעת בנותיה של תלמה ילין, הצ`לנית המפורסמת. לא אכנס כאן לתולדות משפחות ילין, בנטוואיץ`, וקרוביהן. כל מי שקרוב אצל תולדות ארץ ישראל יודע ומכיר את סיפוריהן. מאושיות היישוב, כמו שנהוג לומר היום, בשמץ ציניות, מה`משפחות המכוננות` של היישוב היהודי בארץ, שבטרם מדינה. אבל כן אציין שדודתי הייתה אוהבת צמחים אמיתית ומסורה. שנים רבות עבדה כמתנדבת בגן הבוטני בירושלים, למעשה עד פטירתה ממש.
בביקוריה אצלנו הייתה תמיד מספרת לנו בהתלהבות, איזה גינות מטופחות יש בקיבוצנו! ושעה קלה לפני נסיעתה, הייתי חייב, ממש חייב, לקחת את קלשון הברזל ה`ענתיקה` שלי, וללכת להתחנן אצל בעלי הגינות היפות, שמא יתנו לנו בצל כזה או פקעת כזו או ציצת שורשים מהממת, שדודתי ראתה וחמדה בגינתם.
קיבלנו ממנה את שתיל הדובדבן הרך, שהיה כרוך בשקית של פלסטיק. המעסיק הרשע שלה, במשתלת הגן הבוטני, פנסיונר אף הוא, מאחת המשתלות היותר מפורסמות בתנועה הקיבוצית, נזף בה, לעינינו, שתחזיר את העציץ, אם היא בכלל מוכרחה לתת לנו מתנת-שתיל. ודודתי שוש, בעלת הזכויות הרבות שיילא עטי מלתארן, נכנעה לו בענוותה, סילקה את העציץ, ונתנה לנו את השתיל באריזה חסכונית, כביכול, אבל מאד לא מכובדת. זרקתי את השקית מתחת למושבי באוטובוס, ושכחתי עליה ועל השתיל הרך שבתוכה. אבל כשהגענו הביתה, והנהג סרק את המושבים, שמעתי לפתע שהוא קורא ומחפש מי השאיר שתיל קטן מתחת למושבי האוטובוס.
כמו שהגענו לחדרנו ולגינתנו, התנפלתי על אותו קלשון חפירה כבד וחלוד, שבו הייתי מכבד את דודתי בצמחי המקום בטרם נסיעתה. חפרתי בקדמת הפרגולה בור קטן, ואף על-פי שהייתה זו כבר ראשית הקיץ, אמרתי לעצמי שאם לא יועיל גם לא יזיק. ממילא לא האמנתי שדובדבן מפונק יוכל להיקלט באדמת החמרה הדלה של עמק חפר. אבל זכותה של הדודה שוש ישראלי ז`ל עמדה לשתיל הרך והוא נקלט! חרף נזיפותיו של הקמצן הרשע מהמשתלה, וחרף הדרך הבזויה שבה השלכתי אותו מתחת לספסל, וחרף הזלזול שלי והבור הרדוד שחפרתי בשבילו. הוא נקלט ועוד איך! והחל להגביה ולהתעבות, ולא הפסיק מצימוחו התוסס במשך כשנתיים רצופות!
אלא מה? אינני בטוח כלל שהוא עצמו יודע שהוא דובדבן. בחיפושיי באינטרנט מצאתי תמונות נהדרות של הדובדבן הזה ושל קרוביו. פריחה משגעת בוורוד סגלגל. ומה שמצא חן בעיניי לא פחות, שלכת בכתום, מאדימה ויפהפייה. אבל הדובדבן של הדודה שוש אינו מחובר לאינטרנט, ואינו רואה את הפריחה ההדורה של בני מינו. הוא גם לא רואה את השלכת הסתווית המקסימה, שהיא ממש לא מהמזרח התיכון, אלא מאזורים צפוניים קרירים.
הוא חי לו לא רע, ובחורף הזה החליט לראשונה להשליך את עליו, ולעמוד קצת עירום. אלא מה? השלכת היא צהובה, כלל אינה מרשימה, ומזכירה שלכת מצויה של אגוז הפקאן הסמוך. וכשאני יושב על המרפסת, מתחת לפרגולה, ומתבונן בו, אני תוהה האם יחליט סוף כל סוף, באביב הקרוב, להואיל ולפרוח? ואני מבקש ממנו בלשון שרק אני והוא מבינים, שיעשה מאמץ, שישתדל לפרוח, ולו רק לזכרה של דודתי הבלתי נשכחת, שוש ישראלי לבית ילין.

תאריך:  17/05/2011   |   עודכן:  17/05/2011
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
ברחבי הרשת / פרסומת
רשימות קודמות
לילך מואב
ניתן להיעזר במקלות ספורט להליכה, לשאת תיק גב בעל שתי רצועות נשיאה ורצועת תמיכה, לקרר את הברך בתום המסלול למשך כ-10 דקות ובמהלך ישיבה בנסיעה, מומלץ לשבת בזווית של כ-90 מעלות בין הגוף לירך
עידן יוסף
שתי תחנות רדיו של הרשות השנייה המשדרות לציבור הדתי והחרדי בחרו להתעלם כמעט לחלוטין מיום העצמאות על שלל אירועיו    כאשר נדחקו לציין את היום – עשו זאת בעצימות נמוכה ובנימה מסויגת
פזית רבינא
טורקיה, מצרים וקטר דוחפות את ארגוני האופוזיציה הסוריים להתאחד ולהקים מועצה זמנית. ועידת האיחוד תיערך באיסטנבול בעוד עשרה ימים. ואולם, קשה להאמין שמורדי האינטרנט ימצאו שפה משותפת עם הכורדים ועם האחים המוסלמים. לשם שינוי אסד צודק: אין לו עם מי לדבר
אורן פרסיקו
"ממחזר דיכוי נשים ומשעתק אותו מקום כוחני של העיתונות הכלכלית הרגילה", אומרת ד"ר עינת לחובר בעקבות מחקרה על מיזם הדגל של מגזין הנשים "ליידי גלובס"    ממצאי מחקרה של לחובר מגלים: הדגש על העצמת נשים נעשה ברור ומפורש יותר; כסף וכוח הפכו לקריטריונים משמעותיים יותר בבחירת הנשים וההיררכיה והתחרות הפכו לערכים מרכזיים יותר
יורם אטינגר
במקום למנף את הנכסים ההסברתיים המעולים שלה - כגון תרומתה לארה"ב, עוצמתה הכלכלית נוכח הקריסה הגלובלית, זעזועי מדינות ערב, משניות העניין הפלשתיני, איומי האיסלאם על המערב - ממשיכה ישראל לדבוק במדיניות הסברה הססנית, עמומה ומתנצלת, המוסיפה שמן למדורת הלחצים והאיומים, מערערת את הביטחון, מרחיקה את השלום ומקרבת את המלחמה
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ New@News1.co.il