השופטת: דניאלה שריזלי, בית משפט השלום, תל אביב. המועד: יום ראשון, 08.05.2011, שעה 08:30. הנושא: תיקים פליליים בתחום המס. על-פי הלוח התלוי מחוץ לאולמה של השופטת דניאלה שריזלי, הדיון הראשון אמור להתחיל בשעה 08:00, והסניגור אכן נוכח באולם משעה זו. אך כאשר נכנסת הקלדנית בשעה 08:30 והוא שואל אותה על כך, תשובתה הפסקנית היא: "אין מצב, זו ממש טעות". שריזלי עצמה נכנסת ב-08:41, ובתוך דקות מפגינה את הקו המרכזי המאפיין אותה: נעימות והומור.
כאשר מתברר שבידי הנאשם בתיק הראשון אין בכלל כתב אישום, שריזלי מבקשת מהקלדנית להוציא אותו בו-במקום ומצטרפת בחיוך לביקורת הכללית של השופטים על מערכת נט המשפט: "היתרון הכמעט יחיד של המערכת זה שאני יכולה לשלוף". מכאן עוברים לדיון עצמו, כאשר הסניגור מעלה טיעון מקדים: הנאשם לא יכול היה להגיש את דוחות מע"מ שבאי-הגשתם הוא מואשם, משום שכל החומר נלקח בידי חוקרי המס עוד ב-2004.
שריזלי, היושבת בתיקי מס רבים, אינה 'קונה' את התירוץ הזה. "יש דרך לקבל את החומר, גם במשרדי מע"מ", היא מגיבה. בזווית עינה היא רואה את הנאשם ומיד מורה לו לעבור לספסל הנאשמים: "לא תעשה לי העוויות ופרצופים, אנחנו בבית משפט". שריזלי חוזרת לסניגור: "כל רואה-חשבון מתחיל יודע שאפשר להגיע למשרדי מע"מ ולצלם את החומר".
כאשר הסניגור מבקש ארכה של מספר חודשים כדי להגיש את הדוחות, שריזלי מתחילה לאבד את הסבלנות. "כל הסיפור הזה מיותר. אני לא נותנת ארכה של יותר מחודשיים-שלושה. המחדל הזה לא מקובל עלי - לשבת בחיבוק ידיים שש שנים. כל משרד רואי-חשבון היה אומר להם את זה, אם היו שואלים. אני ממש המומה מהגישה האפאטית הזאת: לקחו להם את המסמכים אז יושבים ולא עושים כלום. באמת. טוב, אני לא אחזור על עצמי כמו תקליט שחוק".
רינגטון מקורי התובעת מגיבה באומרה, כי כאשר נחקר הנאשם בנובמבר 2007, אמר לו החוקר שעליו לפנות לרשויות מע"מ כדי לקבל את החומר או לצלם אותו. "זאת אומרת שאני לא ממציאה את זה", מגיבה שריזלי. "הוא צריך להגיש שבעה דוחות - שנה לא תספיק לזה". היא מכתיבה החלטה תוך כדי עיון ביומן ודוחה את ההקראה לתחילת ספטמבר, תוך התייחסות להתנהגות הנאשם ותוך הדגשה שלא יינתנו דחיות נוספות. לפתע מצלצל הטלפון הנייד של אחד הסניגורים; הרינגטון שלו הוא "אבא!". שריזלי מביטה בו במבט משועשע: "שמעתי כבר הרבה דברים, אתה מקורי".
התיק השני דן בהעלמת הכנסות לכאורה במועדון קלפים. הסניגור מבקש דחייה כדי לנסות להגיע להסכמה עם התביעה, ומעיר בהומור: "התובע הוא גם רואה-חשבון. מצד אחד קל איתו, מצד שני קשה בגלל שהוא מבין". הסניגור מסביר לפרוטוקול את עמדתו: המספרים עליהם מדברות רשויות המס הם המחזור ולא הרווח; מדובר בסך-הכל במועדון של קשישים שבאים לשחק קצת. "האנשים באמת קשישים?", פונה שריזלי לתובע. "אז צריך להזדרז". באולם נשמע צחוק כללי והיא דוחה את הדיון לחודש ספטמבר.
כמה מהתיקים הבאים מגלים פן נוסף של הסחבת: אי התייצבות של נאשמים וסניגורים. שריזלי, נקייה מפוזות של חשיבות עצמית, מבצעת עבודות מזכירות ובודקת בצורה כמעט בלשית מי קיבל ומי לא קיבל אישור מסירה ומדוע. התחושה היא של בלגאן ו/או זלזול במערכת, כאשר שריזלי מוצאת את עצמה חסרת אונים, וכל שנותר הוא לדחות את הדיונים ולקוות שהפעם הזימונים יימסרו כהלכה.
מוחקים את רוב העדים השעה 09:25, ובשעה טובה הגיעה התובעת לתיק נוסף, העוסק בחשבוניות פיקטיביות. עוד לפני כן שוב מוכיחה שריזלי, שההליך הוא העיקר ולא הכבוד שלה, כאשר היא שמה לב להערה של המזכירות בדבר טעות במספר תעודת הזהות של הנאשם והיא בודקת ומתקנת. כאשר מגיעה התובעת, מתחילה התנצחות בינה לבין הסניגור בשאלה מדוע הוגש כתב אישום במקביל להליך האזרחי ומה בעצם המחלוקת.
שריזלי מקדמת את התיק: אם המחלוקת איננה בשאלה האם החשבוניות הוצאו אלא בשאלה האם שיקפו עסקות אמת - זה אומר שלא צריך את כל רשימת העדים, היא אומרת. הצדדים מתנגחים כמה דקות בלי התערבותה, תוך שהיא מסתפקת בהקפדה על רישום נכון בפרוטוקול (כולל עברית מדויקת). לבסוף נמחקים רוב העדים, ושריזלי קובעת שני דיונים לחודש נובמבר, תוך שהיא מציינת שלדעתה ניתן יהיה לסיים בהם את ההוכחות ו"אולי עד אז זה יתייתר בכלל".
השורה התחתונה: קודם כל - אווירה נינוחה מאוד, משימה לא פשוטה כאשר מדובר בפלילים בכלל ובמיסים בפרט. שריזלי בקיאה בחומר ומנסה ככל יכולתה לקדם את ההליכים - עד שהיא נתקלת באותו בלגאן עליו דיברנו. יש מקום לקצת יותר הקפדה על לוחות הזמנים, במיוחד כלפי נציגי המדינה. יעילות: 8 מזג שיפוטי: 9 