במקומותינו נפוצה ההנחה כאילו סיפוח יהודה ושומרון יפגע ברוב היהודי בישראל. ואולם, מתברר שסיפוח כזה יוסיף למיעוט הערבי אחוזים בודדים בלבד. כיום מונה המיעוט הערבי 20 אחוזים מהאוכלוסיה בישראל: 1.5 מיליון מתוך אוכלוסיה כוללת של 7.6 מיליון. כפי שיתברר מיד, הסיפוח יוסיף לאחוזים אלה שבעה אחוזים לכל היותר.
מספר ערביי יהודה ושומרון נע בין 800 אלף ל-1.4 מיליון (ערביי ירושלים כבר נספרו בתוך אוכלוסיית ישראל). מובן שאין חובה לאזרח את כולם, בוודאי לא את אלה שהיגרו לשם אחרי 1967 או החזיקו באזרחות ירדנית או אחרת. הדבר נהוג גם במדינות אחרות. המדינות הבלטיות, לדוגמה, אינן ממהרות לאזרח תושבים ממוצא רוסי, ועובדה זו לא מנעה את קבלתן לאיחוד האירופי. לצורך הפשטות, הבה נניח שמספר המתאזרחים החדשים יהיה מיליון אחד.
ובכן, הוספת מיליון זה תגדיל את המיעוט הערבי ל-2.5 מיליון ואת האוכלוסיה הכוללת בישראל ל-8.6 מיליון, כך ששיעור הערבים יהיה 29 אחוזים בלבד.
יתר על כן: מתן אפשרות בחירה ל-800 אלף היורדים החיים כיום מחוץ לישראל יגדיל את האוכלוסיה הכוללת ל-9.4 מיליון ויקטין את שיעור המיעוט הערבי ל-27 אחוזים - שבעה אחוזים בלבד יותר מאשר כיום. משמעות הדבר: שמונה ח"כים ערבים נוספים בכנסת.
כדי לקבע יחס זה ולמנוע השפעה דמוגרפית חיצונית בעתיד, אפשר להנהיג שיטת בחירות סמי-אזורית, שלפיה יוקצו ליהודה ושומרון 12 ח"כים: ארבעה מאזור A, ארבעה מאזור B וארבעה מאזור C. בהנחה שאזור C מיושב ברוב יהודי, שוב תהיה משמעות הדבר שמונה ח"כים ערבים נוספים בלבד.
אפשר להנהיג שיטת בחירות אזורית במדינה כולה ולהקצות שלושה ח"כים לנצרת וליישובים הערביים בגליל, שלושה ח"כים למשולש, ושני ח"כים לרהט וליישובים הבדוויים בנגב. סך כל הח"כים הערבים יהיה במקרה זה 16 בלבד.
בד בבד עם האזרוח הנ"ל, ניתן לשפר עוד את המצב באמצעות אזרוח של 10 אחוזים לפחות מיהודי העולם השומרים על זיקה קבועה לישראל באמצעות תרומות או ביקורים סדירים. ככלות הכול, יהודים אלה הם ישראלים בכוח, ובוודאי יעלו ארצה אם תגבר האנטישמיות. אפשר אפוא להעניק להם זכות בחירה מראש, עם פטור ממס, נניח, לעשר שנים. הדבר יגדיל את האוכלוסיה הבוחרת לעשרה מיליון, ומתוכה המיעוט הערבי יהיה 25% - חמישה אחוזים בלבד יותר מאשר כיום.
כדברי עו"ד סייבל (לשעבר ממשרד החוץ), מדינת ישראל ירשה את זכויותיו של המנדט הבריטי, שכן מאז ועד היום לא היה כל ריבון חוקי אחר. לפיכך, ממשלת ישראל רשאית להוציא בכל עת צו המורה על סיפוח יהודה ושומרון או כל חלק מהם (למשל שטח C, אשר כבר סופח דה-פקטו בהסכם אוסלו) והחלת החוק הישראלי שם, והדבר מוכר על-ידי החוק הבינלאומי.
היתרון בסיפוח הוא בהפיכת ישראל ליחידה גיאופוליטית יציבה ומגובשת, בעלת חוסן ביטחוני, כלכלי ואסטרטגי. בתור שכזו, ישראל תשוב להרתיע את אויביה ויחס הכבוד אליה ישתפר - דבר החיוני להגנתה.
יצוין עוד כי בתום מלחמת העצמאות החליפה ישראל עם ירדן שטחים בהר חברון כנגד המשולש. כיום, כשלירדן אין כל טענה כלפי ארץ ישראל המערבית, אין להחלפה זו כל תוקף או צידוק.
הסיפוח אף יהווה תשובה הולמת לארגונים או ליחידים המאשימים את ישראל באפליה או "אפרטהייד". יצוין כי ארגונים אלו אינם מתנגדים לאפרטהייד שנוהגים כיום משטרים ערביים שונים ביחס לנתיניהם.
