המחזה שנכתב ע"י אילן סביר ואופירה ארכוני, בוים ע"י ארכוני בכשרון יוצא דופן. לסיפור הבסיסי נוספו קטעי הומור, כמו הפתיחה, בה אנו עושים הכרה עם הגיבורה הראשית - המכשפה. דמות ססגונית, לא מפלצתית כפי שהילדים מכירים מהאגדות, רבת תעלולים, שאינה מסתירה את סודות המקצוע שלה מפני הקהל הסקרן.היא מדגימה כיצד היא הופכת יום שמש ליום סגריר אפל, וכיצד היא הופכת נסיך (יונתן רוזנהק) לצפרדע. ככה סתם, כי משעמם לה.
את התלבושות הססגוניות, והתפאורה המהממת והמתוחכמת עיצבה סבטלנה ברגר, ובהמשך משמשת התפאורה גם כבסיס עליו מופיעות הדמויות כבובות ((אותן עיצב ובנה עם המון דמיון שמואל שוחט). בין לבין - מפליאים השחקנים ביכולת האקרובטית שלהם ובכל ביצועיהם. מכיוון שלאורך כל זמן ההצגה שלושת השחקנים עוטים מסכות מרשימות וייחודיות (שגם אותן עיצב שוחט), ופיאות שונות - המתחלפים בהתאם לתפקיד - הרי קולותיהם וגופם הם כלי הביטוי שאמצעותו הם מרשימים את הצופים. לעזרתם עומדת התאורה המצוינת של חני ורדי, עם המוזיקה התואמת של יוסי בן נון.
ניצן זיסר כמכשפה מקסים את הצופים בכל ניע וזיע וברבגוניות קולו הברור. לידו, כעוזר הצולע, המכוער ומעורר רחמים, משחקת מאיה שוטנפלד, שבלי שתרגישו, היא גם הנסיכה היפהפיה והגאוותנית. היא מבטיחה לנשק את הצפרדע אם ידלה מהבאר את כדור הזהב שלה. וכשהוא עושה זאת - היא מסרבת. הסיפור מלא סיטואציות שלא הכרנו, ומכאן נובע גיוונו והענין שבו.הסיפור התמים לכאורה, מכיל קריצות הומוריסטיות בשפע. הילדים הגדירו את ההצגה כ"הצגה מקסימה ומצחיקה".
בעיני זו הצגת ילדים מהמשובחות ביותר שעלו על בימותינו. סופר-מקצועית של היוצרים והשחקנים, סופר יצירתית ורבת דמיון ומרתקת בכל שניה. שעה של עונג מתמשך.
