סם החיים של הטרור

הכוחות האמריקנים באפגניסטן אולי הצליחו לסלק את שלטון הטליבאן, אך בכל מה שנוגע לתעשיית הסמים במדינה זו, ההצלחה הייתה חלקית בלבד. בין השנים 2001-2007 ייצור האופיום באפגניסטן גדל פי יותר מ-100.לאורך זמן רב ארה"ב התעלמה מאימפריית הסמים האפגנית. טיפול בה היה כרוך בחיכוך עם האוכלוסיה האפגנית אשר עבור רבים ממנה זאת האפשרות היחידה לחיות ולהתפרנס. בנוסף, סברו בארה"ב כי שוק הסמים שם מושפע בעיקר מקארטלים בדרום אמריקה. אך בינתיים הסם האפגני החל להגיע לערים אמריקניות. גם מידע על הקשר שבין הסמים לטרור התחיל לטפטף. עוד ב-2004 הממשל האמריקני לחץ על ממשלת קרזאי להלחם בתעשיית הסמים. לבסוף הציעה הממשלה האפגנית למגדלי הסמים 125 דולר עבור כל דונם של פרג נרקוטי אשר יושמד או יוסב לחקלאות. להצעה הזאת הייתה השפעה אפסית שכן יצרני הסמים שילמו באותה תקופה 1600 דולר עבור היבול מכל דונם. ב-2008 ממשלת קרזאי הקימה וועדת מעקב לחומרים כימיים. ללא אישור הוועדה יבוא חומרים למדינה נאסר. בנוסף, נאסרו כליל המרכיבים באמצעותם מיוצר אופיום מהפרג. אך יעילותם של צעדים אלה הייתה נמוכה כשהמכשול העיקרי היה שוב השחיתות. ב-2009 החל שינוי במישור המבצעי. תם המצב האבסורדי בו קנדהאר הייתה אחד ממרכזי מימון וייצור הסמים למרות שבאזור נמצאות היחידות המובחרות ביותר של צבאות ארה"ב ובריטניה האחראיות על הצלחות מבצעיות רבות. מאז, היקף שדות הפרג הנרקוטי הצטמצם בכרבע. רווחים מסחר הסמים רק בשנת 2010 הצטמצמו בחצי. כך למשל, לפני מספר שבועות מסוקי נאטו השמידו רכבים שהובילו 1.3 טון של מורפיום ואופיום. אך הצעדים שננקטו עד עכשיו אינם מספיקים. הרס החברה המערבית נמשך וגם מימון הטרור על-ידי סחר בסמים רחוק מלהיפסק. מחזור סחר הסמים אשר מגלגלים מנהיגי הטרור מוערך בעשרות מיליארדי דולרים. אם כן, יש עוד הרבה מה לעשות. אפשר למשל לקבוע שכל משאית באפגניסטן, ובודאי מיכליות המובילות חומצות בהן ניתן להעביר מרכיבים המשמשים להכנת אופיום והרואין, יעמדו למעקב כוחות נאטו. דרישותיה של רוסיה להשמיד את שדות הסמים באפגניסטן נתקלות בסירוב אמריקני. הבעיה איננה טכנית. ב-2004 משרד החקלאות של ארה"ב מימן פיתוח חומרים המשמידים יבולי קוקה בדרום אמריקה. כבר אז היו מומחים אשר פיתחו חומרים שמסוגלים להשמיד הן את זני הקוקה, והן את זני הפרג הנרקוטי. ארה"ב נמנעת מהשמדת שדות הסמים באפגניסטן כדי לא לקומם את האוכלוסיה האפגנית המתפרנסת מהם. אך לאורך זמן כנראה לא תהיה ברירה מנקיטת צעד דרסטי זה. בימים אלה רוסיה מנסה לקדם החלטה באו"ם אשר תטיל עיצומים על מגדלי הפרג הנרקוטי. משבר החיטה העולמי הוא הזדמנות מצויינת לעודד את האיכרים האפגניים להסב את שדות הסמים לגידול חיטה. בסופו של יום גם באפניסטן רוצים לאכול.

תעשיית הסמים באפגניסטן ממשיכה להוות נדבך משמעותי בכלכלה המקומית, גם במלאת כמעט עשור לפלישת ארה"ב למדינה. אומנם אפגניסטן הייתה "מבורכת" מאז ומתמיד בגידולי אופיום וקנאביס, אך פריחתה של תעשיה זאת החלה אחרי סיום הפלישה הסובייטית ועליית קרנו של הטליבאן. מתנגדי השלטון והכוחות הסוביטיים בשנות ה-80 לא נזקקו להכנסות מסמים שכן אלה הגיעו אז ל-20 מיליון דולר בשנה לכל היותר ואילו הסיוע מארה"ב, סין ופקיסטן עמד על יותר מ-300 מיליון. אחרי נסיגת ברית המועצות, והתרופפות השלטון המרכזי, מגדלי הסמים באפגניסטן החלו לפעול באין מפריע. איש לא רצה לוותר על רווחים אסטרונומיים: דונם אחד של שדה פרג שממנו מופק אופיום מניב הכנסה השווה לזו של 40 דונם כותנה. הפרג אינו זקוק למערכי השקייה, אשר נהרסו ברובם לאחר שנות הכיבוש הסובייטי ומלחמת האזרחים, אין צורך לטפל בו, והוא עמיד לתנאי מזג האויר. באמצע שנות ה-90 הטליבאן השתלט על רוב שטחה של אפגניסטן ותעשיית הסמים בה הפכה למעשה לחוקית. כשליש מההכנסותיה עשה את דרכו לתקציב הטליבאן. הכסף לא הושקע בחינוך, בריאות או רווחה. לעומת זאת, נבנו בתקופה הזאת מחנות אימונים ונרכשו אמצעי לחימה רבים. הטליבאן הסתייעו באסמה בין-לאדן אשר ידע להפוך את מאות הארגונים האיסלאמים בעולם לרשת טרור מאורגנת היטב. באופן דומה הוקם קרטל סמים במסגרתו הטליבאן היו אחראיים על גידולי פרג וייצור הרואין ממנו, ואילו אל-קאעידה ניהל את מערך ההובלה ושיווק התוצרת הסופית באירופה, אסיה ואמריקה. בנוסף, אנשיו של בין-לאדן עסקו בהלבנת הרווחים בתימן, סודן ובפקיסטן. פעילות ההלבנה מתבצעת הן באמצעות בנקים איסלאמים, והן בשיטת 'חוואלה' המבוססת על אמון ועוקפת את הרשויות. הלבנת הכספים מתבצעת בחלקה גם על-ידי השקעה בנדל"ן במדינות המפרץ. מלבד האינטרס העסקי לטליבאן היה חשוב גם המימד האידאולוגי. מנהיגי התנועה הכריזו ב-1998 בקנדהאר שייצור הסמים על ידם לגיטימי כיוון שצורכים אותו הכופרים. לעומת זאת, הטליבאן הכריז מלחמה על צריכת סמים באפגניסטן אשר כללה טקסי ראווה של הוצאות להורג. האו"ם, מדינות המערב, ורוסיה ניסו לאלץ את הטליבאן לאסור את גידולי הזן של פרג ממנו מיוצר אופיום, אך מנהיגי התנועה דרשו בתמורה הכרה בשלטונם וסיוע כספי שיפצה על הפסדים מוויתור על הענף. באירופה נטו להסכים, אולם ארה"ב דרשה בנוסף להסגיר לידיה את מנהיגי אל-קאעידה אשר היו אחראים על הפיגועים בשגרירויות האמריקניות בקניה ובטנזניה. ההתעקשות האמריקנית הכשילה את המגעים.

כאמור, הפלת שלטון הטליבאן ב-2001 לא הביאה למיגור קארטל הסמים. 70% מגידולי הזן הנרקוטי של פרג היו מרוכזים באפגניסטן בשנת 2002. מאז, היקפי הגידול עלו בהתמדה עד שנת 2009. בתקופה זו גם חוסל למעשה ענף האופיום במזרח הרחוק. מקובל לחשוב שגרמו לכך צעדים שננקטו על-ידי הממשלות באזור אשר כללו החמרה באכיפה ובענישה. אך ניתוח מדוקדק יותר מגלה שהסיבות לתופעה הן בעיקר כלכליות. עונש מוות לסוחרי סמים ופשיטות משטרה מרובות במדינות אסיה רק העלו את המחירים לצרכן המערבי. ברוני הסמים במזרח לא עמדו בתחרות מול העמיתים באפגניסטן. עלות הייצור של הרואין בבנגקוק עמדה על כ-10000 דולר, ואילו בערים ובכפרים אפגניים היא הגיעה ל-300-450 דולר בלבד. העיר קנדהאר הפכה למרכז הפיננסי של תעשיית הסמים. הבנקים המקומיים מעניקים ברצון רב אשראי למגדלים ומפעילי מעבדות הסמים. מרוויחים מכך כולם. הבנקים מסורתיים מרוויחים מהריבית, הבנקים האיסלאמיים נהנים מהשותפות בעסק, וכמובן המגדלים והיצרנים. גם אנשי הטליבאן אשר מטילים אימה על האוכלוסיה וממשיכים להיות חלק דומיננטי מקארטל הסמים נהנים מחלקם בקופה. גורם נוסף המסייע לנרקו-קארטל באפגניסטן הוא השחיתות במדינה. בין המעורבים אפשר למצוא ראשי שבטים ומשפחות, אנשי שלטון מקומי, גנרלים, פקידי הממשלה ואף דיפלומטים. יש הטוענים שאפילו אחיו של ראש הממשלה קרזאי מצוי בעסקי הסמים. גם פקיסטן השכנה הינה חלק ממערך הסמים. קרבה שבטית ואידאולוגית מסייעת לכך. משם מגיעים חומרים באמצעותם הופכים במעבדות אפגניות פרג לאופיום ולהרואין. חלק ממעבדות אלו פועלות בפקיסטן עצמה. בנוסף, משמשת המדינה צינור למעבר הסמים לאירופה. עד שנת 2009 עסקי הסמים פעלו באפגניסטן כמעט בגלוי. ההרואין המקומי יוצר בין היתר בחברות התרופות בפשוואר ובג'ללבאד. גם מעבדות הענק אשר ייצרו עשרות טונות של אופיום גולמי מדי יום, עשו זאת לעיני כל. יצרני הסם לא התביישו אפילו לציין את שמותיהם והטלפונים על אריזות המשלוחים. הם השתמשו בפתרונות יצירתיים לשווק את סחורתם: עיצובים גרפיים מרהיבים, שמות רומנטיים כגון "דמעות של אללה", "נאמנות", ו-"הכיכר האדומה". בשנת 2008 חלה עליה דרסטית גם במספר שדות הקנאביס ממנו מופק חשיש. גם בענף הזה האפגנים הפכו לאחד המונופולים, כשהם תופסים את המקום שני, מיד אחרי מרוקו. הסמים האפגניים מופצים לעולם בשלושה נתיבים עיקריים. הנתיב הדרומי או הפקיסטני עובר בנמל קראצ'י ומשם מגיע לאירופה. הנתיב הבלקני מגיע אף הוא לאירופה דרך אירן, טורקיה, בוסניה ואלבניה. הנתיב הצפוני עובר במרכז אסיה במדינות חבר העמים בהם משתמשים במאות השבילים להולכי רגל ולמעבר סוסים אשר לא ניתן לעקוב אחרי המתרחש בהם. בהמשך הוא מגיע לרוסיה, למזרח אירופה ולמערבה. עם הזמן, בארה"ב הופתעו לגלות שהסמים באפגניסטן אינם רק בעיה פנימית או איזורית. הסוגיה הפכה לגלובאלית והשפעתה הורגש גם בערים אמריקניות. החל משנת 2003 הרשויות בארה"ב תפשו משלוחי הרואין שמקורם באפגניסטן, כאשר ההפצה נעשתה בסיוע יוצאי קהילות אפגניות. כמו-כן, היו מקרים בהם נעשה שימוש בתשתיות של קארטלי סמים בבוליביה וקולומביה. אך הבעיה העיקרית היא שתעשיית הסמים באפגניסטן מממנת את מנגנון הפיגועים של אל-קאעידה והטליבאן. מקורות אמריקניים טענו בזמנו שמוחמד עטא, אשר עמד בראש מערך הפיגועים במגדלי התאומים, מימן אותם בעזרת רווחי סמים מאפגניסטן אשר הגיעו בערוצי חוואלה. וועדה בסנאט אשר בדקה את חשבונותיו של בין-לאדן מצאה באחד מהם 28 מיליון דולר שמקורם ברווחים מהפצת הרואין. גם אנשי המודיעין האמריקני, אשר חקרו את פעילותה של קבוצה איסלאמית במזרח אפגניסטן המקורבת לטליבאן, גילו שמתנדבי הג'יהאד העולמי באזור העבירו כספים שמקורם ברווחי הסמים למחבלים בצ'ציניה ובמרכז אסיה. תאי אל-קאעידה סייעו גם בהובלת ובהפצת סמים אפגנים בשווקי העולם.