שחרור ירושלים יום-יום

הסיור הפנימי בתוך חומות העיר, עם ברוכי ועם אלי ליפשיץ, מנהל מדרשת הסיורים החדשה, מתחיל בשער שכם. לאחר שמשאירים את המכונית בחניון בבעלות ערבית הנמצאת ליד השער, אפשר להבחין בקלות בתמונה גדולה וממוסגרת של מלך ירדן התלויה מאחורי גבו של קופאי החניון. ברוכי מעיר כי לרכבת הקלה החדשה, העורכת בימים אלו נסיעות מבחן בבירה, תהיה תחנה מול השער. "האמת, אני לא רואה שום היגיון במסלול שלה מלבד זה שהיא תוכל לשמש את עולי הרגל לבית המקדש", הוא מחייך. נקודת ההתיישבות המסוירת הראשונה נמצאת ממש בסמוך לשער הפרחים. צמודה לחומת העיר. שתי משפחות גרות שם כבר מ-84' כשלצד הבתים גן משחקים קטן. בסמוך ישנו שטח ריק בן כארבעים דונם. בעטרת כהנים מתעתדים לבנות בו 30 יחידות דיור ובית כנסת, שכבר זכו לאישור תכנוני. "כשעולים כאן על החומה, רואים את מוזיאון רוקפלר. הצלבנים צרו מהכיוון של רוקפלר על העיר העתיקה. היהודים שגרו כאן באותה תקופה הגנו על העיר מהכיוון הזה. בחפירות מצאו כאן ראשי חצים מהמלחמה", מתאר ברוכי. "אבל הצלבנים נכנסו וטבחו את כל היהודים. אלף יהודים רוכזו בתוך בית הכנסת ונשרפו. בשנת 98' רצינו לעשות כאן אזכרה במלאת 900 שנה לטבח. ידענו שהתאריך הלועזי שלו היה 15 ביולי, וכשבדקנו מה היה באותה שנה התאריך העברי של אותו יום, גילינו שמדובר בי"ז בתמוז", מספר ברוכי. הוא מתאר כי גם עתה שערותיו סומרות כאשר הוא מתאר את הפרט ההיסטורי הזה. הוא מוסיף שהעובדה שיש שטח ריק כזה בתוך העיר העתיקה הצפופה והיקרה, נובעת מאמונה של המוסלמים החיים במקום כי קללה שורה על המקום, בשל טבח היהודים. הבית הבא בסיור הוא בית ולירו, שבו שכן בעבר סניף בנק של משפחת ולירו הירושלמית. מדובר בבית גדול ממדים בעל חן ירושלמי כובש, הכולל תקרות גבוהות ומקומרות, קירות עבים במיוחד, דלתות עץ מגולפות ואדני חלון רחבים. בינתיים, מכיוון שטרם נמצא הממון הנדרש לשיפוץ, דרה בו רק משפחה אחת, ולצדה כמה רווקים שסובלים פחות מהתנאים הלא ממש סימפתיים. "צריך להבין", מסביר המדריך, "שטחו של הרובע היהודי מהווה 14 אחוז בלבד משטח העיר העתיקה, ובלי הכותל והרחבה שלצדו רק תשעה אחוזים. ברובע המוסלמי גרו עד שנת תרפ"ט 19 אלף יהודים. עיקר החיים היהודיים עד מאורעות תרפ"ט היה פה – ברבעים המוסלמי והנוצרי. "הרובע היהודי אומנם התייחד בכך שגרו בו יהודים בלבד, אבל מבחינה מספרית כאן היו יותר יהודים. אחרי שחרור העיר העתיקה במלחמת ששת הימים הורידו את כל המבנים שהיו ברובע היהודי ובנו אותו מחדש, ואז יהודים התרכזו רק שם". מאוחר יותר החלו הבתים ברבעים האחרים להיגאל טיפין טיפין, בהליך שכידוע הוא מורכב ויקר. ליפשיץ אומר כי "בעיר העתיקה כל מילימטר טבול בניחוחות היסטוריים, שלא לומר בריח של קדושה. אחרי הכול, הכול פה סובב סביב הר הבית והמקדש. רואים שאנשים שמגיעים לכאן מתחברים למשהו שהוא מעבר לסיפורים". ואכן, לכל בית כאן יש סיפור משלו, שמצליח לפרוט כמעט על כל נים ציוני. בבתי ורשה למשל, שם מתגוררות ארבע משפחות שיכולות להשקיף מחלונותיהן על הר הבית, נגאלו המבנים בזכותו של עורך דין תל אביבי שמצא בעיזבונה של סבתא רבא שלו רישום של חמש חצרות בעיר העתיקה, וניהל מאבק משפטי עיקש עד שהצליח להוכיח כי סב סבו ביקר בארץ ורכש את החצרות שנמצאות באזור שער הפרחים. בסך הכול מיושבים היום כ-42 בתים ברבעים המוסלמי והנוצרי במשפחות יהודיות. כשיוצאים מכל מתחם כזה צריך להקפיד לטרוק היטב את דלת הברזל מאחורי הגב. אין ספק שהחיים במקום, על כל רוחניותם, אינם פשוטים עבור המשפחות, רובן ברוכות הילדים, המתגוררות שם.

ביום רביעי הקרוב תחגוג מדינת ישראל (או לפחות חלקים נרחבים ממנה) את יום שחרור ירושלים. 44 שנים אחרי שלוחמי הצנחנים התרפקו בסמוך לכאן על אבני הכותל, מעוניינים כיום בעמותת 'עטרת כהנים' שמבקרים רבים יגיעו לראות מקרוב את ההתחדשות היהודית ברבעים המוסלמי והנוצרי. ברוכי עובד בעטרת כהנים כבר לא מעט שנים. יחד עם מתי דן, יו"ר העמותה והלב הפועם שלה, הוא עוסק ברכישת בתים, בשיפוצם וגם בהדרכות סיורים. בימים אלו מוקמת שם מדרשה חדשה שעיקר עניינה יהיה הסיורים הללו. ברוכי מסביר כי במהלך השנים צמחו בבית מדרשה של עטרת כהנים לא מעט גופים ירושלמיים מוכרים כמו מרכז המבקרים בעיר דוד, מדרשת ראשית ירושלים ומנהרות הכותל. "כל אחד מהם עושה עבודה ברוכה", הוא אומר, "אבל אף אחד לא מביא אנשים בפועל לראות". להערכתו הוא ודן הדריכו ב-12 השנים האחרונות לפחות שני סיורים בשבוע, "אבל עכשיו אנחנו מקימים גוף מסודר, שיאפשר ליותר אנשים לבוא". המדרשה החדשה כוללת בשלב זה שבעה מדריכי טיולים המעבירים סיורים בעברית ובאנגלית ("ומחפשים עדיין מדריך לדוברי רוסית"). את פעולות הרכישה העדיפו אומנם במהלך השנים לשמור בעטרת כהנים תחת מעטה שָׁקט, שלא לומר חשאי, שתרם להצלחת העניין. אבל סיורים, מבינים כיום בירושלים, הם עניין חשוב. בשנים האחרונות השתתפו כ-23 אלף מבקרים בסיורי עמותת 'עיר עמים' בבתים היהודיים הנמצאים סביב לעיר העתיקה. המבקרים ספגו את ערכי השמאל של העמותה, הפועלת למען חלוקת ירושלים. המדרשה החדשה המוקמת בעטרת כהנים מתעתדת לקיים בנוסף לסיורים בתוך החומות גם סיורים במתווה דומה, שיבקרו בהתיישבות היהודית העוטפת – בשכונת שמעון הצדיק, בבית החושן, בהר הזיתים ובכפר השילוח. "הכוונה שלנו אינה להיות תגובה לסיורי החינם שלהם", אומר ברוכי, "נכון יותר לומר שהסיורים שלהם הם תגובה לפעילות האמיתית שלנו. כמו שניתן לומר שההתיישבות אינה מענה לטרור, אלא הטרור בא כ'מענה' להתיישבות יהודים בארץ. אנחנו באים להוסיף טוב, לא לתת למישהו קונטרה". אחר-כך, במהלך הצעידה בסמטאות העיר, הוא יוסיף שלדעתו 'עיר עמים' עושים "יותר רעש מסיורים". "מיליונים רבים מושקעים כיום בחלוקת ירושלים. גופי השמאל משקיעים מיליונים בעיצוב התודעה – מכוני מחקר, סיורים, חומר רקע למקבלי החלטות. משקיעים הרבה יותר זמן ומאמץ בחלוקת העיר ממה שהשקיע צה"ל כדי לכבוש אותה. הרי אז אפילו מפות לא היו להם. החיילים לקחו מפות תיירים ממלון 'המלך דוד'. "בשנים האחרונות, בכל פעם עולים ויורדים כאן גורמי שמאל אחרים. יש כאן מרצה שמעביר סיורים על 'קונפליקטים בירושלים', וגם התנועה האיסלאמית נהגה להביא לכאן אוטובוסים שלמים בשבתות כדי לערוך סיורים ולחזק את הרוכלים הערבים. אבל בשנתיים האחרונות ישראלים ותיירים יהודים מסתובבים כאן המון. גם המצב הביטחוני הוא טוב, הרבה יותר רגוע מאשר באזור עוטף העיר העתיקה".

אחד משיאי הסיור הוא 'בית הצלם'. בבית, מסביב לחצר שבה צומח עץ שסק ענק, גרות ארבע משפחות. אך האטרקציה נמצאת מעל. מדרגות ברזל ירוקות מובילות מעלה מעלה אל תצפית שבכל מובן אין שנייה לה בעולם. העיר העתיקה כולה פרושה סביב, ממחישה את גודלה הזעיר של העיר – קילומטר רבוע בסך הכול. הכותל, בית כנסת 'החורבה' על כיפתו הלבנה, רחבת הר הבית ומנגד כיפת אל-אקצה נמצאים ממש במרחק נגיעה, וממול – מגדליה של העיר החדשה. מסביב לעיר ניתן לראות גם את נקודות ההתיישבות באזור העוטף את החומות – בית אורות, דגל ישראל המתנפנף על בית החושן, שכונת נוף ציון הסמוכה לארמון הנציב, וגם "200 אלף יהודים הקבורים בהר הזיתים. זה בית העלמין העתיק בעולם". אין אחד, מדווחים ברוכי וליפשיץ, שנשאר אדיש למראות כאן. "התגובה הראשונה היא תמיד 'וואו'. אחר כך רואים שזה פותח לבבות. נוגעים כאן בעצב החי ביותר של העם היהודי", אומר ליפשיץ. וברוכי מוסיף: "את יודעת מה זה לסיים כאן סיור עם עמי איילון, כשהוא נותן לי צ'פחה על החזה ואומר שאנחנו עושים עבודת קודש?". לכאן מגיעים לפחות ארבעה סיורים בשבוע, ובשבועות עמוסים – מעל עשרה. "קובעי מדיניות, תומכים, תורמים, וגם ישיבות, מדרשות, יהודים מחו"ל ולומדי 'דף יומי'. אנחנו מקווים שבזכות המדרשה החדשה יגיעו לכאן כמה שיותר אנשים שהולכים, רואים וחווים את כל העיר העתיקה. לא מצטמצמים רק לרובע היהודי. אם נלך פה, נחיה פה וננשום פה, זה יהיה שלנו". טיולי בתי-ספר אינם מאושרים בינתיים. באופן מפתיע משהו, עד כמה שהרחובות הראשיים ברובע צפופים ועמוסי תיירים ודוכנים, הסמטאות הצדדיות ריקות למדי. ליפשיץ מצביע על מפעל זעיר, כמעט ביתי, לטחינה מקומית, ומספר כי הוא מכניס אליה את המסיירים כדי "להראות איך עובד כאן הדו-קיום היומיומי". אטרקציה נוספת שמייעדת המדרשה החדשה שלו למטיילים היא סיור בדירה שבה התגורר (לפחות באופן רשמי) אריאל שרון, מעל רחוב הגיא. בדירה, שאמורה להפוך בקרוב מאוד למרכז מבקרים, מותקנים שמשות ממוגנות ירי ("הראשונות ברובע") על החלונות הפונים לרחוב, וניצבות עדיין הספות החומות ושולחן הזכוכית הגדול ששימשו את בני הזוג שרון. תחנה כמעט אחרונה בסיור היא בית הכנסת המהודר למראה 'אוהל יצחק', השוכן קרוב אל הכניסה לרחבת הכותל. הוא נבנה בתחילת המאה הקודמת וננטש, כמו שאר האזור, בעקבות פרעות תרפ"ט. לאחר שחרור העיר ב-67' הוא נמצא חרב ושרוף. בשנים האחרונות שופץ ושוחזר המבנה על-פי תמונות של בית הכנסת העתיק, ונחנך מחדש על נברשות הפאר והוויטראז'ים בחלונות לפני כשלוש שנים. אגב, חוזה הרכישה של בית הכנסת, שנקנה בידי עמותה אמריקנית בניהולו של ארווינג מוסקוביץ' מידיה של קהילת 'שומרי החומות' החרדית, כולל סעיף שדרשו המוכרים, ולפיו הנכס ישוב לרשותם עם בוא המשיח. "המדרשה שואפת שחורבות העיר יימלאו. בכוונתנו לקיים סיורים בעיר העתיקה ומסביב לה לכל רובדי החברה הישראלית. שיכירו את המארג המיוחד הזה שקיים בירושלים, בעיר הקודש, וכל זאת מתוך הבנה לשם מה שבנו לכאן", מסכם ליפשיץ.