התביעה הפלילית האחרונה כנגד השוטרים האלימים מעמונה מתנהלת כעת בבית המשפט השלום בירושלים. קובי קמר, עורך דינו של השוטר מוטי מהגר: "אם צריך להרביץ להם - גם בלי שתקפו אותי - עם אלות, אני חושב שזה לגיטימי"
ואם כבר דיברנו על עמונה ועל אומנות המניפולציות של עורכי הדין, אי-אפשר שלא להתייחס למשפטו של מוטי מהגר. אחת ההמחשות הקשות שנצרבו בתודעה הישראלית לטראומת עמונה רשומה על שמו. בסרטון המפורסם שהוקרן בכל כלי התקשורת נראה מהגר פורץ דרך החלון לבית בו ישבו נערים רבים בסלון כשהם משולבי ידיים. לאחר שנכנס פנימה, שלף מהגר את הטונפה שלו [אלה מיוחדת עם ידית, שנחשבת לנשק קטלני במיוחד באומניות לחימה מזרחיות] והחל להלום ללא רחם על ראשיהם של הנערים תוך סיכון חמור לחייהם ולשלומם.
בארגון זכויות האדם ביש"ע עמלו רבות על-מנת לאסוף ראיות ולהעמיד לדין את השוטרים הפורעים. זה לא היה קל, כי המחלקה לחקירות שוטרים גררה רגליים והסכימה להגיש כתבי אישום רק במקרים נדירים. נכון להיום, מהגר הוא השוטר האחרון שכנגדו מתנהלת היום תביעה פלילית בבית המשפט השלום בירושלים [ת"פ 5812-08].
לדיון שנערך לאחרונה הוזמן מומחה, שהיה אמור להעיד על הפרמטרים המקצועיים וההנחיות לשימוש באלת 'טונפה' במשטרת ישראל. תמליל הדיון, שנערך בדלתיים סגורות, שוחרר לכתבים. ביקשנו אותו כדי ללמוד על הנחיות המשטרה בנוגע לשימוש בטונפה, והופתענו לגלות שבמשך כל הדיון המומחה ולא הצליח כמעט לפתוח את הפה.
היה זה יומו של עו"ד קובי קמר, בא-כוחו של מהגר, שבאחת הכתבות במעריב תואר כ"עושה צרות מקצועי בבית המשפט בירושלים". אם היה מקום על הגליון הייתי צריך להעלות את שישים ושלושה עמודי התמלול של הדיון, שנוהל על-ידי קמר כמופע סטנד-אפ מושלם. האסטרטגיה של האיש הזה היא לעשות "one men show". כדאי להתרשם מההתנהלות שלו מול התובעת [עו"ד ליאורה נהון מהמחלקה לחקירות שוטרים] והשופט [דב פולוק], ומהמאמץ האגרסיבי שלו לצמצם למינימום את הנוכחות שלהם באולם.
נהון רק פותחת את הפה לבקש להעלות את העד המומחה, וקמר מתפרץ כנגדה: "אני לא מבין את האלימות שאת משתלטת פה על המקום. אני קמתי לדבר, את מתפרצת, משתלטת, לא נותנת לי לדבר, גם עכשיו את לא נותנת לי לדבר ואני נאלץ להרים את הקול. אני מבקש ממך לתת לי לומר את דברי בנחת". קמר דורש מהשופט שלא לקבל את עדותו של המומחה.
התובעת מנסה להתעקש שהעד שהובא במיוחד לדיון יעלה לדוכן, וקמר קורא: " לא יאומן מה שקורה פה, אני חי בסרט משפטי הזוי לגמרי. אדוני זה סגנוני וכך אני רוצה לומר", כשהשופט מנסה להרגיע אותו הוא קורא:" אני לא משתמש בשפה לא נאותה ואני לא מסכים לקבל הערות לא במקומן. אני מרגיש שאני חי במשפט הזוי לאור טענת התובעת . זה עניין משפטי הזוי מה שהיא טענה. אני מסתכל על כתב האישום, קודם כל אני מבקש לומר שבפתח דבריה חילקה לי הגברת ציונים ואני מבקש ממנה שתחזור בה ותפסיק לפגוע בי. לא התנהלות ולא צורה ולא שום דבר ולא ממנה אלמד. שתטען עניינית ובצורה מכובדת, וכשהיא תראה את הפרוטוקול היא תראה על מה אני מדבר"
ובהמשך: "חברתי נוהגת אלימות, מספיק כבר, זאת אלימות מה שאת עושה.. די, החוצפה שלך כבר עוברת כל גבול... תני לי לדבר, אל תוציאי אותי מהכלים". אני מנסה לקרוא שוב ולהבין על מה ולמה יצא קצפו על "חברתו", אבל זהו בדיוק הקטע, שכן בין ההשתלחויות שלו בליאורה נהון - התובעת המסכנה כמעט ולא מדברת.
כשקמר נדרש להציג את הנרטיב שלו, הוא לא מתבלבל למרות שמדובר בתיק עם הוכחה מצולמת קשה: "בנסיבות הסכנה שבה הוא היה, ולאור התקיפות שחווה, ולאור הבעיטות שספג וכדי לבצע את משימתו בלי הפרעות שכללו סכנת חיים ואלימות, הוא נאלץ גם להשתמש באלה". קמר אף טוען שמהגר כלל לא פגע באף אחד מהמפגינים באלה, וגם "אם פגע, זה היה רק ברגליים".
כשהשופט מנסה להעמיד אותו מול העובדות, קמר מפעיל כלפיו לחץ אישי: "למיטב ידיעתי, אדוני הוא היחידי שפסק לטובת תובע כלשהו מהמתפרעים בעמונה. כל התביעות נדחו ויש לפני את פסקי הדין".
את התובעת הוא לא מפסיק לתקוף: "בסדר, זה הפרמטרים של מח"ש, כל הכבוד לכם, אתם מחנכים יפה את השוטרים ככה, אתם מרפים את ידיהם ואתם נותנים לגיטימציה לפורעי חוק שקיבלו חנינה כללית על-ידי הלובי הימני ב
ממשלה. זה נפלא, אנחנו חיים במדינה נהדרת, נהדרת. מצפצפים על חוקים של מדינה, פוגעים בחיילים, זורקים עליהם חומרים כימיים.. אני חי במדינה מוזרה מאוד". וגם "השקרים של המתלוננים, והעיתוי, והתכסיסים שהם עשו, ותיאום הראיות, הכל כבר נמצא בתוך התיק... זה אנשים גסי לב וציניים ברמה שלא תתואר".
כשנהון מנסה לרסן אותו בטענת "אדוני, המקום הזה הוא לא במה להתבטאויות פוליטיות, אידיאולוגיות", הוא מעיר גם כלפיה הערות אישיות: "את סותמת פיות, בואי לא נדבר על אידיאולוגיות, אני לא שמאלני ואת דתייה אבל זה לא קשור בכלל. זה לא קשור בכלל, אני מדבר כבן אדם, כבן אדם זה חורה לי ".
השופט פולוק מאבד את הסבלנות: " זה המצב, אני רוצה להודיע לשניכם שאם יהיה המשך של השיחות ביניכם בצורה כזאת והתעלמות מבית המשפט, אני אעשה משהו שאני לא עשיתי בשש עשרה שנה, אני אתחיל להטיל הוצאות אישיות על כל צד וצד", אבל זה ממש לא עוזר לשנות את האוירה.
אחרי ארטילרית הריכוך מגיע קובי קמר לעניין, ולא מהסס להצדיק את האלימות של מרשו: "אם אני צריך להרביץ להם - גם בלי שתקפו אותי - עם אלות, כדי להעיף להם את הידיים שלובי הזרוע ולתת להם דרבון להפחיד אותם כדי שיקומו ויצאו מהמקום, אני חושב שזה לגיטימי, אני חושב שבגלל זה נותנים לך אלות".
מה יהיה בסופו של התיק הזה, והאם האלימות המשטרתית הקשה תרוסן בעקבות התביעות? אין לדעת. מקור ראשון ימשיך לעקוב.