נראה לי שהנקודה הבעייתית של העונה הובהרה כאן כבר מספר פעמים: היעדר משווע של מתמודדים ראויים - ראויים לאהדתנו, לסימוסינו או לכל תגובה רגשית שהיא מעבר לפיהוק. כן, הם ילדים חמודים ומוכשרים - גם את זה כבר אמרנו - אבל לכל הרוחות, הם פשוט לא יודעים לעלות על הבמה ולכבוש אותה.
והייתם מצפים שאחרי תשע שנים של צפייה ב"
כוכב נולד", הם ילמדו דבר או שניים. מספיק היה לטעום כמה שניות מהביצוע המשותף של שירי מימון ושמעון בוסקילה כדי להיזכר איזה אפקט יכול להיות לפריפורמרים אמיתיים.
כולם, למעט אולי אורטל אדרי שבאמת שואגת מספיק חזק כדי לעורר איזה נים רדום של אכפתיות ומלי שלום, שאם הקול שלה לא מדגדג, לפחות הבגדים שלה מקבלים סוג כלשהו של תגובה פיזית מהצופה (בחילה?) - כל השאר הם אסופה של זמרים שיודעים לשגר מבטים נוגים לתוך המצלמה ולבחור שירים בינוניים ותו לא.
לירון, ש
מרגלית צנעני ו
מירי מסיקה מתמוגגות ממנו מסיבה לא ברורה, הוא לא יותר מגרסה חיוורת של
אייל גולן, עם ח' ו-ע' שפג תוקפם מן העולם בערך מאז שזוהר ארגוב נפח את נשמתו. גם הניסיונות לשיר שירים של
שלמה ארצי ו
אביב גפן לא משווים לו תחושה של ייחוד או מקוריות. רון, שהקול שלו פשוט לא טוב מספיק (אבל אסור להגיד את זה, כי הוא בכיסא גלגלים) אם כי היה נחמד לשמוע שיר נשכח של להקת היי פייב.
יוסי, שכל-כך רוצה להצליח ולקבל סמסים, דווקא יכול לעבור בזכות האותנטיות שלו, אבל השופטים משום מה נטפלים אליו וכך גם במקרה של תמר, שיכולה לשיר את ספר הטלפונים ולגרום לו להישמע טוב. אבל היא בכל זאת בת 16 (למקרה שפספסתם את 17 האזכורים של הנושא בפרק) ונוטה לבחור שירים שמתאימים לטקסים בבית הספר. יש לה פוטנציאל אמיתי להפוך לכוכבת - עניין של זמן וניסיון כנראה - אבל השופטים לא מבסוטים מהביצועים שלה ולה קשה להימנע מפרצופים חמוצים כתגובה לביקורת. טוב נו, היא בת 16. וחצי.
גם לידור עדיין נמצא בגיל שבו, אם יותקף על-ידי כוכב ריאליטי, ימצא את עצמו מככב בכותרות, אבל הוא ילד פלא בעיניי כל מי ששומע אותו. וזה נכון, הוא שר מעולה. הוא פשוט נשמע כמו 1,000 זמרים אחרים ששרים מעולה לא פחות.
בקיצור, אפס פייבוריטים, מינימום חשק לעקוב אחר התפתחותם בתוכנית. בינתיים נשארנו עם נעמה, שהסטייל האפרת גושי שלה מתחיל גם הוא לאבד מקסמו, אבל היא בכל זאת מעניינת ואורטל, החרדתית והמבוהלת שמעדיפה לצרוח את השירים שלה מאשר לשיר אותם. ולפחות במקרה שלה, זה נשמע טוב ברוב הזמן ומחזיר אותנו לסיבה שלשמה התכנסנו: תוכנית ריאליטי על זמרים שצומחים מאנונימיות לתוך התהילה בזמן קצר. תהילה גדולה אני לא צופה לאף אחד מהם, אבל לצמוח תמיד אפשר. במיוחד מתקלות בשידור חי.
הטוב: צביקה הדר קוטע באדיקות את
צדי צרפתי. אנחת רווחה לאומית.
הרע: יאיר ניצני מתעקש למתג את עצמו כ
סיימון קאוול הישראלי, או סתם "השוטר הרע". עדיף שיעבוד על מבטא בריטי מזויף.
המכוער: "אני מרגישה כאילו ילדתי אותו", מירי מסיקה נקשרת מדי למתמודדים.
