"או-קיי", אמרתי, "נניח את סיפורי המזל"טים בצד. מה הסיפור האמיתי?".
"אה", אמר פלגנהאור. "הסיפור האמיתי הוא עסקות הנשק שלנו עם סוריה. זהו מקור המתח בין ירושלים למוסקבה. מבחינתכם, הבעיה היא שכבר במלחמת לבנון זלג נשק רוסי שנמכר לסוריה לידי החיזבאללה. טילי הקורנט שלנו חדרו את הטנקים הישראלים שלכם, והיוו גורם מספר אחת להרוגים ופצועים בצה"ל. ואילו עכשיו, באפריל האחרון, טיל מסוג קורנט שנורה מעזה פגע באוטובוס התלמידים של קיבוץ נחל-עוז. אתם, מבחינתכם, עשיתם את הדבר הנכון – הבעתם את מחאתכם. העניין הוא שמ-2006 ועד היום אתם לוחצים למניעת מכירת מערכות נשק מתקדמות לסוריה. וזה עניין שמעצבן מאוד, אבל מאוד, אנשים חשובים בתוך הממסד הביטחוני הרוסי, שעושים הרבה מאוד כסף מהעסקים עם סוריה".
ומי בדיוק האנשים האלו? פלגנהאור שב וחייך. "הרי את לא מצפה ממני שאנקוב בשמם. נאמר זאת כך: באופן מסורתי, האנשים שהיו מעורבים בעסקות נשק לסוריה בעבר היו שייכים ל-GRU – המודיעין הצבאי הרוסי. אולם מאז עליית פוטין לשלטון, השתנו פני הדברים. היום, עסקות הנשק עם סוריה הן טריטוריה של דרג הביניים בתוך ה-FSB – שירות הביון הפדראלי הרוסי ומחלקת יחסי הציבור שלו, שניתן לאפיינה כסוג של צאצא של ה-KGB. מדובר באנשים חזקים מאוד. מה שאולי לא כל כך מבינים אצלכם, זה שבעוד שעסקות הנשק עם סוריה תורמות הרבה מאוד לכיס של אותם אנשים, הן לא תורמות דבר לתקציב הרוסי, כיוון שממשלת רוסיה מוחקת, פעם אחר פעם, חובות לסוריה.
"לכן", מוסיף פלגנהאור, "כאשר הגיע ראש ועדת חוץ וביטחון שלכם,
שאול מופז, לביקור רשמי במוסקבה בתחילת מאי, כבר הייתה עצבנות רבה לקראת ביקורו. העצבנות נבעה לא רק מזה שעסקות הנשק עם סוריה על הכוונת: הייתה עצבנות על כך שעסקה של 170 מיליון דולר עם האירנים ששולמה מראש התבטלה. הייתה עצבנות על הניסיון לעצור את עסקת טילי היאחונט לסוריה, עסקה שהתעכבה בגלל המלחמה בגאורגיה. היה צריך לייצר מערכות נשק חדשות, כי מה שהיה מיועד מלכתחילה לסוריה מגן כעת על הדאצ'ה של פוטין לחוף הים השחור. וכעת הסנקציות על לוב נכנסו לפועל וגרמו להפסדים, שלא לדבר על אביב העמים הערבי שעלול לגרום לחורף ארוך בתעשיית הנשק הרוסית.
"ועוד דבר: שר הביטחון שלנו עשה לאחרונה חשבון שרוסיה צפויה להפסיד עשרה מיליארד דולר בשל השינויים שמתרחשים כעת בעקבות קריסת המשטרים הערביים במזרח התיכון. וכאילו כל אלו אינם מספיקים, הנה מגיע שאול מופז שלכם, ובסגנונו המיוחד, מדבר כאן על הקורנט שלנו שהרג תלמידים שלכם שנסעו באוטובוס בית הספר. זה עצבן פה לא מעט אנשים, שחששו ששוב תתפקשש פה עסקת נשק עם סוריה. להערכתי, כבר בשלב של ערב ביקור מופז, היה ב-FSB מי שתכנן מראש את מעצרו של ליידרמן. התוצאה: יומיים אחרי ביקורו של מופז ליידרמן אכן נעצר. זה היה סימן ששלח דרג הביניים – 'תפסיקו להתערב לנו בעניינים עם סוריה'.
"וזו הסיבה שגם ממוסקבה וגם מתל אביב הגיעו איתותים שבצמרת איש אינו מעוניין לעשות מהומות מיותרות. אם יש עוינות בצד הרוסי כלפי ישראל, היא אינה נובעת מצרכים אסטרטגיים, אלא מאינטרסים אישיים. בשני הצדדים היה רצון לסגור את תיק ליידרמן מהר ככל האפשר".
אז הטענה שיש הוכחות כאילו ליידרמן ניסה להשיג מידע על עסקות נשק עם מדינות ערב אינה נכונה? "מובן שזה נכון. טבעי שהוא ניסה להשיג את המידע הזה. נספחים צבאיים עושים את זה כל הזמן. אם כי לא הייתי קורא לכך ריגול. הוא לא פגע בבטחון המדינה הרוסי. הוא ניסה להשיג מידע, הוא דרך על אצבעות, ובמעשיו יצר תחושה של איום בביזנס של אנשי דרג הביניים ב-FSB"ֹ.
אבל היה דיווח שההחלטה על הגירוש התקבלה בידיעת הצמרת – פוטין ומדבדב. "מובן שהם קיבלו דיווח, אך היוזמה הגיעה הרבה יותר מלמטה. אם לפוטין ומדבדב יש ביזנס, הוא אינו קשור לסוריה. אין להם עוינות לישראל. מבחינתם, הבעיה היא שהקרמלין הואשם בחולשה. החולשה הזו סומנה כגורם לאובדן עסקות ולעצירתן באירן, סוריה ולוב. וכיוון שבתרבות שלנו אין מקום להפגנת חולשה, הודיע מדבדב שיטיל וטו על כל ניסיון באו"ם להטיל סנקציות נשק על סוריה.
"מה שבאמת חשוב היום", אומר פלגנהאור, "הוא לא המקרה עם ליידרמן. זה יעבור. מה שחשוב זה המעבר שמנסים לעשות מהקליינטורה הערבית הוותיקה לייצור משותף ישראלי-רוסי. יש לזה עתיד. לכן, חשוב שישראל לא תיתפס כמי שתומכת באויבי פוטין, כמו למשל במלחמה בגאורגיה. ולא פחות חשוב להבין שגם אם יש הרבה 'סחר סוסים', אין בינינו קונפליקט ממשי".
