מלחמה, בלי שלום

המלחמה על ההתקבלות, בין תרגומו של י"א טריווש לתרגומה של לאה גולדברג ל'מלחמה ושלום' של ל"נ טולסטוי. לאחרונה הגיע לידי מכתב מעניין, העוסק במחלוקת שליוותה את הוצאת תרגומה של לאה גולדברג ל'מלחמה ושלום' של ל"נ טולסטוי בהוצאת 'ספרית פועלים'. אני מביא את המכתב כלשונו, כולל שגיאות הכתיב ואי דיוקים. רעיה גביזסקי, עזבון המנוח הסופר יוסף אליהו טריווש ז"ל רמת גן 19.2.1956. לכב' הנהלת "ספרית פועלים, הוצאת הקיבוץ הארצי השומר הצעיר בע"מ". תל אביב. א. נ., אני החתומה מטה, בת אחותו של הסופר אליהו טריווש ז"ל, המנהלת החוקית של עזבון המנוח הנ"ל, הנני פונה אליכם בדבר התרגום של "מלחמה ושלום לטולסטוי".

ודאי ידועה לכם, כי המנוח טריווש תרגם את הספר הנ"ל וזכות התרגום מגיעה לו. והנה נדפס בהוצאתכם תרגום חדש של "מלחמה ושלום" ללאה גולדברג. כמובן שהרשות לכל אחד לתרגם מחדש , אבל התרגום הוא לא חדש, הוא רק תוקן, רק עבודת העריכה נעשתה. בזאת הודה גם העורך שלכם, המשורר והסופר אברהם שלונסקי.

ידוע לי היטב, כי מר יוחנן פוגרבינסקי פנה לסופר מר אברהם שלונסקי בשאלה, איך זה הרשה להוציא תרגום של המנוח טריווש בשנויים קלים. שזהו רק דבר עריכה גרידא. אבל בשום פנים, לא תרגום חדש. מר שלונסקי השיב על כך לשואל במלים אלה: "אמנם החזקתי את התרגום של ל. גולדברג שנה וחצי, לא חפצתי להדפיסו מאותו הנמוק שלך, אבל הייתה דרישה מן ההוצאה והוכרחתי למסור את

התרגום לדפוס". ההדגשה שלי - ר.ג.

בתור אפיטרופסית חוקית, לפי צו בית המשפט המחוזי בתל אביב, של עזבון הסופר הנ"ל הנני באה להעמידכם על העובדה על פגיעה בזכות מחבר. "קופירייט". והנני תובעת זכות זאת, וביחד עם זה הריני מגן על כבודו וזכרו של דודי המנוח - שעל-ידי הוצאתכם נשללה ממנו זכות עבודה של רבת בשנים בימיו האחרונים.

לתשובתכם הריני מחכה. בכבוד רב, ר. גביזסקי האפיטרופסית החוקית של עזבון המנוח יוסף אליהו טריווש ז"ל.

תגובות אנשי ההוצאה בכתב יד על גבי המכתב:

שלונסקי מכחיש הכל בתוקף שאמר ולו דבר בכלל על זה. -הטענה - ללא כל יסוד: ס. פ. (ספרית פועלים) הזמינה אצל ל. גולדברג תרגום של מלחמה ושלום, משום שהתרגום הישן נתיישן. והיא מסרה לנו תרגום חדש. והתובע יצטרך להוכיח, אם יוכל, שהתרגום אינו חדש. המכתב מעלה כמה שאלות מעניינות. ראשונה - כמובן, האם היה המשך לחליפת מכתבי האזהרה המשפטיים, או שהיה זה מכתב יחיד שלא היה לו המשך. שנייה - אם המהדורה של טריווש יצאה ממש באותה השנה, 1953, בהוצאת 'מסדה', מדוע לא נמצא מסמך הטוען טענות דומות שנשלח מטעם 'מסדה'? האם הייתה זו יזמה אישית של האפיטרופסית או שגם 'מסדה' היו שותפים לה?. שלישית - מנין לה שהתרגום רק תוקן ונערך מחדש, ולא חודש לגמרי? האם שלונסקי באמת אמר מה שאמר לפוגרבינסקי? הנשארו עדויות על כך? ומה הסימוכין לטענתה הגורפת "אמנם החזקתי את התרגום של ל. גולדברג שנה וחצי, לא חפצתי להדפיסו מאותו הנמוק שלך, אבל הייתה דרישה מן ההוצאה והוכרחתי למסור את התרגום לדפוס". ? רביעית - נראה שלא הייתה תביעה כספית או אחרת צמודה למכתב, אלא רק התראה על נטילת זכויות קופירייט שלא כדין. אגב טענה זו מוזמת בתחתית המכתב, בתוספת בכתב יד שהוסיף אחד מעורכי ההוצאה. באשר להכחשתו של שלונסקי - 'מכחיש הכל ובתוקף', היא נשמעת לא משכנעת עד הסוף. ידוע ממקורות אחרים על סכסוך שנפל בין גולדברג לשלונסקי בעניין עריכתו הכבדה את תרגומה. הדים לכך נשמע עשרים שנה מאוחר יותר, במהדורת ספרי המופת, 1976, שעליה צויין במפורש נערך בידי שלונסקי. אך כמובן היה זה כבר לאחר מותם של שני היוצרים הגדולים הללו. ייתכן שפוגרבינסקי ידע משהו על המחלוקת והביא דברים מרים אלה כדי לנגח את גולדברג ולעשות רושם על 'ספרית פועלים' ולהפחידה. וכך מכתב אזהרה יבש מגלה לנו מלחמה ישנה, המלחמה על 'מלחמה ושלום'. ואגב כך מגלה לנו יותר מטפח ממה שלא ידענו בבירור עד כה, שהייתה אכן מחלוקת קשה בין אברהם שלונסקי ללאה גולדברג על תרגומה. יוסף אליהו טריווש, 1855 - 1940, איש תרבות עברי רב תחומי. היה סופר ומשורר, מתרגם עיתונאי ובעל זיכרונות. וכן עסק בתולדות הספרות העברית. נולד בווילנה ומת בה. בין תרגומיו הידועים מרוסית היו ספריו של ל"נ טולסטוי, 'אנה קרנינה' ו-'מלחמה ושלום'. תרגומו ל'מלחמה ושלום' יצא בכמה מהדורות. למן הראשונה, שיצאה אצל א"י שטיבל בשנות ה-20 של המאה העשרים, ועד לאחרונה, הוצאת 'מסדה' 1953. המכתב של אפיטרופסותו המובא כאן מתכוון כמובן למהדורת 'מסדה' האחרונה. יוחנן פוגרבינסקי, 1895 - 1959. נולד בנמירוב, אוקראינה, היה מזכירו של אחד העם ולימים מנהל בית אחד העם בתל אביב. עלה ארצה בשנת 1921, פובליציסט ועיתונאי, היה מזכירו של י"ח ביאליק חמש שנים. בין 1926 ל-1931. מקורב מאד לתנועה הרוויזיוניסטית. היה עורך מתקין ומביא לדפוס, ביבליוגרף ומעורב בפרשת רצח ארלוזורוב. הביא לדפוס את כתבי אחד העם ואת איגרותיו, וערך והוציא את הביבליוגרפיה שלו. הרומן 'מלחמה ושלום' תורגם בשלישית, בידי אריה חשביה, ויצא לאור בהוצאת מ. מזרחי, 1973. ראוי גם לציין שבשנת תשל"ו 1976, כעשרים שנה לאחר צאת המהדורה הראשונה, יצא הרומן שוב, בהוצאת 'ספרית פועלים', המועצה הציבורית המפעל להוצאת ספרי מופת. אך הפעם צויין במפורש: העורך אברהם שלונסקי. ולבסוף, תרגומו של טריווש לא יצא מחדש מאז 1953. הוא נשכח לגמרי וספק אפילו אם הוא מעסיק חוקרים. לעומת זאת, תרגומה של גולדברג יצא מאז בכמה הדפסות ומהדורות, והוא נפוץ בקהל. ואפילו הציטוטים בכתוביות של סרטי הקולנוע והטלוויזיה של 'מלחמה ושלום' לקוחים ממנו.

התרגום הרביעי הנשכח

עוד על ההתקבלות של תרגום לאה גולדברג ל"מלחמה ושלום". שני מכתבים של בעל הוצאת "לדורי", בנימין גֶפְנֶר, מעידים על טעמו המריר של ניצחון תרגומה של לאה גולדברג ל"מלחמה ושלום", על תרגומים אחרים בני הזמן, ובהם התרגום הרביעי, תרגום התקציר. הנה מכתבו לנתן בֶּדֶק, איש קיבוץ מענית, שהיה אז מנהל הוצאת "ספרית פועלים". המכתב כתוב בכתב ידו של גפנר, והוא הודעה על מכתב גדול וארוך יותר, מכתב תלונה ממש, ששלח גפנר להנהלת התאחדות המולי"ם. תל אביב, 21.4.1957 לכבוד מר בֶּדֶק ספרית פועלים א.נ. הנני מעביר אליך העתק ממכתבי אל הנהלת התאחדות המולי"ם. אין לי כל ענין בליבוי סכסוך עמך, אך עלי להגן על זכותי האלמנטרית. מוכן אני להתיצב בפני כל גורם נייטרלי ולהוכיח, כי לא היה מצדי שמץ של פגיעה באֶטיקה המקצועית כלפיכם. אם לא תוסיף לעסוק בעניין זה, אראה אותו גם אני כמחוסל. בכבוד רב, בנימין גפנר לדורי הוצאת ספרים רח' לה-גארדיה 15 תל אביב אבל ממש באותו היום עצמו מוציא בנימין גפנר מכתב תלונה ארוך, להנהלת התאחדות המולי"ם, נגד "ספרית פועלים". במכתבו הוא מתלונן על פגיעה 'אֶטית' כלשונו, בהוצאתו. על מה ניטש הקרב? על הזכות להפיץ מהדורה מקוצרת של "מלחמה ושלום", בתרגום אלמוני, בעיבוד לנוער, מלווה בתמונות. המועד קשור כנראה למועד הפצתו של הסרט "מלחמה ושלום". זוהי מתקפה נוספת, לאחר ההתקפה של יורשי י"א טריווש, על תרגומה של לאה גולדברג. הנה המכתב: 21.4.1957, לכבוד הנהלת התאחדות המולי"ם, תל אביב, בצער עלי להתריע על התנהגות בלתי-חברית ובלתי-אֶטית של חבר התאחדותנו, שהוא גם חבר בהנהלה. הח' בֶּדֶק מ"ספרית פועלים" טילפן אלי הבוקר בעניין המהדורה המקוצרת של "מלחמה ושלום" שהופיעה לאחרונה בהוצאתנו. לא אתעכב כאן על מלות-הגנאי שהח' בֶּדֶק מצא לנכון להשמיע באזני על מהדורה זו, אף לא על טענתו (הכוזבת) של החבר הנ"ל כי תרגומנו לקוח מתוך תרגומה של לאה גולדברג, כביכול, ואיומיו לפתוח בפעולה משפטית. כל אלה אינם ענין למכתב זה. הח' בֶּדֶק גורס כי הואיל ובית-ההוצאה שהוא מייצגו הוציא את "מלחמה ושלום" במהדורתו השלמה, חייבים היינו, בטרם ניגשנו לעיבוד התקציר, לבוא אליו וליטול רשות. אנו דוחים סברה זו. שתי המהדורות אינן מכוונות כלל וכלל לאותו סוג קורא, ואין ביניהן כל מצב של תחרות. בהופעת התקציר, כפי שאמרנו בהקדמה, ראינו מעין גשר, דרכו יעבור אל המהדורה הבלתי-מקוצרת אותו קורא אשר מהדורה זו קשתה עליו עד כה. כדי להוכיח את צדקתו, מצא הח' בֶּדֶק לראוי לאיים בחרם של ספרי "לדורי" ("דבר שיעלה לך יותר מן הרווח מ'מלחמה ושלום'", כפי שהתבטא) ובמסע השמצות נגד מהדורתנו בעיתונות (דבריו היו: "אתה עוד תשמע את התגובות בעיתונות". מניין לו זאת? לח' בדק? כלום מפני שהוא מנצח על כך?). כמו-כן מסר לי שהוא פונה (או פנה) בנדון זה לחברת "פרמונט", המגרילה את ספרינו בין צופי הסרט "מלחמה ושלום". אנו רואים בפניה זו אל לקוח שלנו לא רק פגיעה באמצעים פסולים, אלא גם מעשה של חוסר-טקט. מעניין לציין, כי הח' בֶּדֶק מסר לי, כי מתוך מגע קודם עם "פרמונט" ידע כי עומד להופיע תקציר כזה, בשעה שהתקציר היה בהכנה. שאלתיו מדוע לא התקשר עמי אז, והוא השיב כי אומנם ידע שהתקציר יופיע, אך לא ידע מי מול"ו. תמוה כי לא מצא לנכון לברר עם "פרמונט" מי המו"ל, אלא חיכה עד שבועיים לאחר פרסום מודעותינו הראשונות על הספר, ועד אחרי הופעת הספר עצמו, כדי לדרוש להוציאו מן השוק! הנני מביא את הדברים הנ"ל לידיעת ההנהלה, לאחר שאני רואה בהם ניסיון של צנזורה מסחרית מטעם מתחרה (עם או בלי מרכאות), באמצעים של איום ולחץ, וניסיון מצד מו"ל גדול לדחוק את רגליו של מו"ל קטן שנקלע לו בדרכו. בכל הכבוד, בנימין גפנר הוצאת ספרים "לדורי". הנידון במכתבים הללו הוא כמובן הספר (התקציר) "מלחמה ושלום", תרגם י. זיגור, עיבוד לנוער, מלווה בתמונות, הוצאת לדורי 1957. התרגום הרביעי לעברית של "מלחמה ושלום", יצא כתקציר ונשכח לחלוטין, ואפילו לא נרשם בקטלוגים של בית הספרים הלאומי! בנימין גפנר, שיצא לקרב מול"י נגד "ספרית פועלים", בשנת 1957, זקן חברי הלח"י היום, מו"ל ומייסד הוצאת "לדורי", הוא דמות מאד מעניינת ורב תחומית. נולד בביאליסטוק והיה איש בית"ר נלהב. לבד מהיותו מו"ל ומתרגם, הוא שירת בצבא הבריטי, בעת מלחמת העולם השנייה, ביחידת קומנדו עלית, והשתתף בפעולות נועזות, של יחידת 'איי פורס' הבריטית, שפעלה בעומק השטח הגרמני להצלת טייסים ושבויים של בנות הברית. בעת שירותו בצבא הבריטי היה בין מייסדי הלח"י בחו"ל, והקים את סניף לח"י בקהיר, מצרים, בשנת 1942, סמוך לרצח הלורד מוין, ומאוחר יותר את הסניף בארצות הברית. היה בין המגורשים לקניה וישב שם במחנה המעצר. שוחרר במוקדם בשל מחלת עיניים, ויצא לארה"ב אל דודו האמיד. דודו סייע בידו ללמוד קולנוע והסרטה, ואף לרכוש ציוד משוכלל להסרטה. בשובו ארצה, הוא התעניין בקולנוע הישראלי הצעיר, וגם השתתף בכמה יוזמות קולנועיות. הוא ביים כמה סרטים קצרים ושימש כעוזר במאי בסרט "אבן על כל מיל", 1956, הסרט שחרץ את גורלו של הבמאי, אריה ליאופולד להולה. כשלון הסרט, מראשוני סרטי העלילה הישראלים, גרם לירידתו של להולה מהארץ. לאחר שנכשל כקולנוען מכר גפנר את הציוד לאחים גרוס, אף הם מראשוני הקולנוענים בארץ, וייסד את הוצאת "לדורי". התקציר המעובד לנוער של "מלחמה ושלום" היה בין עשרת הכותרים הראשונים שבהוצאתו. קרבתו לקולנוע היא שהביאה להצמדת התקציר לסרט הקולנוע של פרמונט מלחמה ושלום. בנימין גפנר כתב ספר אוטוביוגרפי, שבו הביא חלק גדול מעלילות חייו. "בלב הומה, בחרב שלופה", בנימין גפנר, מסכת חייו של אדם, שהיא צילום של תקופה. הוצאת ספרי השמש העולה, 2008. תודתי למחזיק המכתבים. המכתבים במקורם נמצאים ברשותו של אברם קנטור, מנהל הוצאת "ספרית פועלים", בני ברק. אחדים מהם הועברו לארכיון "יד יערי" שבגבעת חביבה. נתן בדק ז'ל, הנזכר כאן, שהיה חבר קיבוץ מענית, שכל את בנו במלחמת יום הכיפורים, ושינה את שם משפחתו על שם בנו. ומסמכים שלו משנים מאוחרות כבר אינם מופיעים בשם בדק.