ומה עוד היה לנו אתמול? אה, כמובן - מצלמות
המחוברות עשו קמבאק, ואיתן חזרו אלינו גם השטיקים - עוד קצת רענון פורמט, עוד קצת שבירת שגרה. אבל אולי זה לא דבר נורא כל-כך. ייאמר לזכות ההפקה שההחלטה לצוות לכל שופט שלושה מתמודדים, בסגנון "The X-factor", הייתה מעניינת. לא בהכרח בזכות העצות המקצועיות שלהם, שהסתכמו ברובן ב-להוסיף דרמה / להפחית דרמה / להסתכן יותר / להסתכן פחות, אלא תודות לבונדינג שנוצר לנגד עינינו, שובר את הדיסטנס המנוכר ששרה עד-כה בין המתמודדים לשופטים (עם כל הכבוד, המשפט "אני אוהב/ת אותך" כבר הפך בתוכנית הזו לשחוק יותר מ"להתברווז").
המפגש הזה חילץ מהשופטים נימה אמהית / אבהית חמימה והמתמודדים התרגשות תמימה שקצת הייתה חסרה עד עכשיו וזה כבר מרגיש הרבה יותר כמו ריאליטי והרבה פחות כמו תחרות כישרונות במתנ"ס.
אבל אל תחשבו שאין כאן מלכודת: בטח גם אתם שמתם לב שהיה להם קשה מאוד אתמול לחלק ביקורת שאינה "מושלם! מושלם!", וגם דברים קשים שנאמרו לחלק מהמתמודדים, נעטפו בצמר גפן של "אבל את/ה מוכשר/ת וזמר/ת נהדר/ת". ואם יש דבר אחד בטוח - לכמה מהמתמודדים בהחלט הגיעה ביקורת נוקבת. זה נכון שהם מתגלים כזמרים מצוינים, כל אחד במינונו הוא, אבל חלקם עדיין חוטאים במניירות כאלה ואחרות או מספקים ביצועים בינוניים ודורשים איפוס.
אז מה נכון יותר: לבודד את השופטים מהמתחרים כך שהביקורת שלהם תהיה אובייקטיבית יותר ורגשנית פחות, אך תשאיר את התוכנית משעממת כפי שהייתה עד לפני שני פרקים או לאפשר להם להתחבר, על חשבון הביקורות (שבינינו, ברגע האמת מילא לא באמת משנות לאף אצבע מסמסת)?
ולסיום, מוכרחים להודות להפקה על ספיישל
שמוליק קראוס, שסיפק לנו עוד פרק מלא בקלאסיקות נהדרות שעושות נעים בלב וגם באוזן. תמשיכו ככה. בקצב הזה, יש סיכוי שעד הגמר נשכח כמה התעללתם בנו בהתחלה.
הטוב: מרגלית צנעני אוהבת אולי להעשיר את השפה העברית בביטויים משלה, אבל כשהיא מייעצת למישהו, היא בהחלט יודעת מה היא אומרת. מקצוענית אמיתית.
הרע: מחלקת הלבשה יקרה, נשמח אם תעבירו את מסעות השופינג שלכם מאלנבי פינת השוק הבדואי למשהו שיש בו קצת פחות פאייטים וקצת יותר טעם טוב או לפחות לסניף H&M הקרוב. מדהים איך המצב מתדרדר משבוע לשבוע.
המכוער: "אני אזרוק עליך משהו". מנטורינג על-פי
מירי מסיקה.