תהיתי כיצד בחר
גור שומרון אלו שירים יפרסם? השיר הראשון שבחר לפרסם באוגדן הוא השיר "ההר" והיא החוברת הראשונה שגיבש. זו פואמה בת שמונה עמודים וזהו המקסימום מבחינת מספר העמודים שמכיל כל ספרון. "זוג צעיר יוצא למסע" - שיר שנותן הנחיה על המסע בחיים ועל תובנות ורעיונות מנקודת מבט צעירה, הוא ספרון אחר. "מספר שירי אהבה התקבצו לספרון 'צל אהבתך', מספר שירים אחר על האושר התקבצו לספרון 'האושר שוכן בפינה' וכן הלאה. יש לי מאות שירים, וקיבצתי כשלושים מהם לעשרה ספרונים בנושאים שונים. שאר השירים ימתינו לתורם".
עשרה ספרונים נראים בעיניו משהו מאוד טבעי. משהו שיהיה לו מספיק בטקסט כאוסף וגם יכול לבוא ביחידות קטנות. לדעת המשורר, יותר קל לאדם לקנות שירה ביחידות קטנות. כשאני משוחחת עם גור שומרון, אני לומדת שאין להסתפק בכתיבה אלא צריך לטפל גם בנושא השיווקי, ולצאת מהקופסה המקבעת אותנו באשר לתפישת צורת ספרי שירה ושיווקם. "העיקר הוא כמובן השירה עצמה, אבל גם האריזה חשובה", אומר גור. "בלעדיה הרבה אנשים לא יבחינו בשירה".
גור שומרון חי בשני העולמות. הוא לא זנח את העולם העסקי. בעוד הוא יושב בישיבה חשובה הוא יכול להוציא מכיסו שיר מקופל ולשתף את חברי ההנהלה ברגע של שיר. שיר שנולד שלשום יכול למצוא לו במה בכינוס הניהולי. כמו משוררים טובים, יודע גור שומרון ששירה היא "לקיחת אוויר".
חיידק הכתיבה לא נוצר יש מאין. הוא היה טבוע בגור שומרון עוד מילדותו. מגיל צעיר סיפר סיפורים לאחיו הגדול. לילדות שלו המציא סיפורי הרפתקאות. גם כשניהל חברת מחשבים ידע שטמון בו הכישרון לכתיבה. כמו מים מאחורי סכר, השירה ביקשה לפרוץ. רק בודדים שפגש בשנותיו בהיי-טק עסקו גם באמנות. מעטים ציירו, והיו כמה שכתבו ספרים. אצל גור היה קיים הרצון לברוא כל הזמן. תחום ההיי-טק היה מרתק עבורו והוא המציא דברים. אבל היה חסר לו משהו לבוא לידי ביטוי. זו היצירה שלו. "כתבתי פה ושם, אבל ברגע שהבנתי שאני עבד של עצמי החלטתי לעבור לכתיבה".
עֶבֶד שֶׁל עַצְמוֹ עֶבֶד שֶׁל עַצְמוֹ,
קָשׁוּר בְּשַׁלְשְׁלָאוֹת הַמְּחֻיָּבוּת
שֶׁלָּקַח בְּעֵינַיִם פְּקוּחוֹת
שֶׁאֵינָן רוֹאוֹת נְכוֹחָה,
מָכַר אֶת הַזְּמַן
לִשְׂטַן הַהַצְלָחָה,
שָׁכַח
אֵיפֹה הַנְּשָׁמָה,
עֶבֶד עוֹלָם.
"חשבתי לעצמי - אני לא רוצה להקים עוד חברה. אני רוצה ליצור. והיצירה פשוט יצאה. אתה יכול לעצור מים אחרי סכר. אבל כשהכל מתפרץ הסכר לא יכול לעצור יותר. לא עזבתי לגמרי את העולם העסקי. החברות שלי ממשיכות, ואני כותב כשאני יכול. אני אף פעם לא מאלץ שירה. היא באה, נולדת. לפעמים כואב לי ששבוע איני כותב. אבל השירה תמיד חוזרת".
אצל גור אין דבר העומד בפני הרצון. כשאומרים לו שדבר בלתי אפשרי זהו עבורו אתגר. מצאתי אותו מאמין בשירה. אם אומרים לו "עזוב את השירה, אף אחד לא יקרא". הוא משיב: "היא עושה טוב. היא משפרת אותנו". גור מאמין שצריך לנסות לעשות דברים גם בדרך שונה, ולכן נמצא בשיריו משהו שונה. אחר. גם נאיבי. הוא תמיד מחפש אהבה. הוא כותב גם על הצעירים היפים שגרים בתל אביב, שלדבריו הם בודדים מאוד. ובשיריו אבירים רוכבים גם על סוסים חומים לא רק על לבנים:
אַבִּירִים רוֹכְבִים גַּם עַל סוּסִים חוּמִים אַבִּירִים רוֹכְבִים גַּם עַל סוּסִים חוּמִים.
אוּלַי קָשֶׁה לָךְ לְזַהוֹת אוֹתָם
בַּאֲבַק הַיּוֹם יוֹם,
מִבַּעַד לְעַרְפִלֵּי הַסַּפְקָנוּת
הַמַּסְתִּירִים אֶת הָעֻבְדָּה
שֶׁהֵם מַגִּיעִים בְּכָל מִדָּה
וְלֹא רַק עַל פִּי הַמִּרְשָׁם
שֶׁאִמַּצְתְּ בַּחֲלוֹם -
הַמִּרְשָׁם נֶגֶד הַמְּצִיאוּת.
הָאַבִּירִים שֶׁחָלְפוּ עַל פָּנַיִךְ
נָשְׂאוּ עִמָּם אֶת הַשָּׁנִים,
וְרוּחַ הַסְּתָו בְּגַנֵּךְ
עוֹרֶמֶת בַּלָּאט הֶעָלִים,
הַמִּגְדַּלּוֹר שֶׁהֵאִיר אֶת הַלַּיִל
דּוֹעֵך לְאִטּוֹ עִם הַזְּמַן,
אַתְּ נוֹתַרְתְּ לְבַדֵּךְ
בִּנְמַל בַּיִת,
וְהַחוֹל בַּשָּׁעוֹן נֶעֱרָם.
צְאִי לָאוֹר,
עִזְבִי אֶת טִירַת הַחֲלוֹם,
הִיא שׁוֹמֶרֶת אוֹתָךְ
מִכָּל רַע,
הִיא נוֹצֶרֶת אוֹתָךְ
מִכָּל טוֹב,
יֵשׁ אַבִּיר שֶׁדּוֹהֵר
בֵּין עַרְבַּיִם,
עַל סוּסָה חוּמָה, אֲצִילָה,
הַאִם תִּפְתְּחִי לוֹ הַשַּׁעַר?
הַאִם תִּמְצְאִי אַהֲבָה?
כאיש העולם הגדול גור שומרון לוקאל פטריוט. כשהוא הולך על הטיילת של יפו-תל אביב, הוא מכריז עליה שהיא היפה ביותר בעולם. בשירו "את ואני וקו השמים של יפו" מתאר גור מצד אחד את הנוף המהפנט, ומהצד השני את כל הכאב והצער שנמצא בים. הים כל-כך קרוב. כמה עצב שקע בים. מלחים שטבעו. דמעות האנשים שחיכו להם. השיר נמצא בספרון "אש על גגות תל אביב".
לגור שומרון גם שירים מולחנים. בהשקת אלומות שירה ברעננה שרה הזמרת יסמין אבן את השיר על סן פרנסיסקו, שיר שהלחינה, ומופיע בדיסק החדש שלה "לחשים" בהוצאת ה"תו השמיני".
גור שומרון נוטל לעצמו חופש כשהוא כותב. לפעמים הוא שומר על חריזה. לפעמים הוא כותב פואמה ארוכה. ולפעמים שירים קצרים. הוא מנסה כוחו בז'אנרים שונים. אינו יודע לזהות למי הוא דומה וממי הוא מושפע, אך ברור לו שהמטען התרבותי שספג במהלך החיים הטביע חותמו על שירתו.
יש לומר שגור שומרון איש מאוד צנוע. אני מכירה אותו כמי שיושב מאחורי המחשב באירועי שירה מטעם אגודת הסופרים. איש גבוה, חייכן, ילדותי משהו, שעומד בגאוות מטר ותשעים שלו וקורא שירה בפני המשוררים כאילו הגיע לפסגת הר האושר. כשצפיתי בו כמה פעמים לא התעוררה בי סקרנות לברר מה עומד מאחורי האיש השונה הזה.
במפגש האחרון הוא הציג בגאווה את שיריו בפני החברים במפגשיר, קבוצה שייסדה המשוררת וילהלמינה באגודת הסופרים ואשר מקיימת מפגשים כמעט כל חודש סביב נושא מסוים (כעת ממשיך את המסורת המשורר יוסי כהן). גור שומרון עמד עם קופסה קטנה מצוירת שיבולים, ולא טרח לחלק בינינו את הספרונים או להראות לנו מה, באמת, יש בחבילה הקטנה. יצאתי מהאירוע וקצת תמהתי על האיש הגבוה שמחזיק בידו משהו שלא היה ברור לי. לאחר מכן, פורסמה כתבה בעיתון "ישראל היום", ומכאן התחילה ההתעניינות שלי. רציתי לברר מה יש במשורר הזה שאין באחרים. ואכן, הברקה. פשוט כך.