הביצועים, כאמור, היו די מהנים. רק לירון שמר על ה-ח' וה-ע' והיאללה חפלה שציפיתי לפגוש הערב ואפילו השיר שלו, ביצוע ל
זוהר ארגוב אהובו, היה כיפי. השאר בחרו בכיוונים רוקיסטים, ג'אזים (ברצינות מלי, את בונה על אודישן ל"שיקגו"?) או סתם נטולי דרבוקה (טוב, אצל נדב ואסף דווקא כן היו דרבוקות, אבל זה היה כל-כך מקסים ואותנטי שאי-אפשר להגיד על הביצוע שלהם מילה רעה). לא היה יאללה ולא הייתה חפלה. אולי בגלל שלמתמודדים נמאס שמבקרים כמוני מתלוננים כל הזמן על כמויות המזרחית שהם שרים.
ואם להיות כנה, באיזשהו שלב, הפרחה הפנימית שלי כבר השתוקקה לאיזה יאללה וחפלה ושמח וכפיים. מזל שנתנו לפרץ לבצע את השיר החדש שלו בסוף התוכנית.
בסך-הכל השירים היו מעולים והמשיכו את הקו של השבועות האחרונים, של בחירות מוזיקליות ראויות שנעים לשמוע ולצפות בהן ולא מעוררות חשק, נניח, לאכול טיח. להיטים של כמה מגדולי היוצרים בתחום כמו זוהר ארגוב ואהובה עוזרי וגם להיטים עדכניים שעם העיבוד הנכון קיבלו לפתע אשליה של עומק טקסטואלי.
הפתיע אותי אפילו רון ויינרייך, שהביצועים שלו משעממים אותי יותר משבוע לשבוע ופתאום הערב, הגרסה שלו ל"אישה נאמנה" של ישי לוי היה כובש. גם השילוב של פרץ את אהרון עם הביצועים של המתמודדים היה חינני (מכירים את זה שכשמישהו מרכיב משקפיים, הוא פתאום נראה חכם? אז הפסנתר מספק אפקט דומה לזמרים ים תיכוניים) ובסך-הכל היה ערב מוצלח.
נפרדנו מרותם כהן (שנעדר, אגב, מתוקף היותו בן לעדת הקראים, שחגגו אמש את שבועות), הרצנו צחוקים עם פרץ ואהרון, חובבי הים תיכוני נהנו, הפלצנים שבינינו לא יקטרו ביומיים הקרובים על השתלטות הזמר המזרחי והכל טוב. בקיצור, יאללה, חפלה.
