בתחתית שער
הארץ מתפרסמת "הודעת הנהלת 'הארץ'" ולפיה ליאוניד נבזלין רכש 20% ממניות החברה. על-פי ההודעה, הרכישה התבצעה לפי שווי חברה של 700 מיליון שקל לאחר ההנפקה, ותזכה את נבזלין בהצטרפות למועצת המנהלים של ה
עיתון.
מו"ל הארץ
עמוס שוקן, נכתב בידיעה, "אמר כי ההשקעה החדשה היא סיום מוצלח לתהליך היכרות וליבון המטרות של החברה ובעלי מניותיה שנמשך כשנה בינו לבין ליאוניד נבזלין, ושבהצטרפותו כשותף וכחבר מועצת המנהלים בחברה יש חיזוק משמעותי נוסף על-ידי איש עסקים מנוסה ואדם שלפעילות ולעניין שלו בתחומי היהדות והחינוך יש ערך מוסף חשוב".
בעבר דיווח הארץ על נבזלין בכלל ועל הפעילות העסקית שלו בישראל במיטב המסורת של העיתון, כלומר מבעד לעין ביקורתית ותוך לעג למתרפסים בפני בעל ההון. לפני כשנתיים, לדוגמה, דיווחה מאיה זינשטיין על חגיגות יום-ההולדת ה-50 של נבזלין, שנערכו במוזיאון בית-התפוצות. האירוע והעומד במרכזו תוארו כך: "הצגת יחיד בכיכובו של ליאוניד נבזלין – יו"ר חבר הנאמנים של המוזיאון בהווה, ואוליגרך שנוי במחלוקת בעבר, המבוקש על-ידי שלטונות רוסיה".
זינשטיין לא חסכה בוז מהישראלים שהתחנפו בפני בעל ההון הזר. "מוקף בשועי הארץ שחזרו ודיברו על תרומתו האדירה לעם היהודי, למורשת, למדינה ולעם בישראל באשר הוא, הוצג נבזלין כענף האחרון בו אוחזים יהודי מדינת ישראל", כתבה וציטטה את מיטב הליקוקים:
"'אתה נותן לנו בסיס נפלא של עבר', בירך
הרב לאו. 'אתה עושה כל-כך הרבה עבור העם היהודי', השתפך ראש השב"כ לשעבר
יעקב פרי; 'תרומתך לארץ אדירה', המשיך יו"ר הסוכנות
נתן שרנסקי; 'אתה כל-כך שונה מקבוצת האוליגרכים', הטעים מפקד חיל האוויר לשעבר,
איתן בן-אליהו. ואכן, נבזלין עשה הכל על-מנת להשכיח מכולם את השתייכותו לאותה קבוצה שהפכה בארץ לשם נרדף לכסף מפוקפק, קשרים בעייתיים ועבר שעדיף לא להתפאר בו ובוודאי שלא לדבר עליו. 'פשוט אוהבים אותך', סיים איתמר רבינוביץ', נשיא אוניברסיטת תל אביב לשעבר".
זינשטיין ציינה בדיווחה על יום-הולדתו של האוליגרך כי "הרבה נעלמים היו באירוע, אך המרכזי שבהם היה עברו של נבזלין – התוכנית האמנותית תיארה את חייו של נבזלין מימיו כסטודנט להנדסה ברוסיה בשנות ה-70 ודילגה היישר לשנות ה-2000, אז שימש יו"ר הקונגרס היהודי ברוסיה, ומשם ל'מציל בית-התפוצות' כיום, כהגדרת פרופ' רבינוביץ'. ואולם 20 שנים קריטיות מחייו, השנים בהן צבר את הונו, נעלמו כלא היו".
מיד בהמשך סיפקה זינשטיין את החסר, וסיפרה לקוראי הארץ כי באמצע שנות ה-90 השתתף נבזלין ברכישת חברת הנפט יוקוס, וזאת "הודות לתהליך ההפרטה וההתפרקות של רוסיה מנכסיה". כך הפך לאחד האנשים העשירים במדינה, בעל הון עצום. שותפו מיכאל חודורקובסקי והוא עצמו, כתבה זינשטיין, היו "חברים בקבוצה מצומצמת שלא רק החזיקה בידיה את ההון האדיר של מעצמה שהתפרקה, אלא גם טמנה ידה עמוק בתוך הניהול השוטף של המדינה".
זינשטיין הזכירה כי נבזלין הודה בעבר שהחברה שבבעלותו מימנה מועמדים במפלגות השונות שלאחר בחירתם לבית-הנבחרים הרוסי שימשו סוכנים שלהם בשלטון. עוד הזכירה זינשטיין כי לפי עדות האוליגרך אלכסנדר סמולנסקי, בתחילת שנות ה-2000 הייתה לחברת יוקוס "חבילת שליטה בבית-הנבחרים הרוסי".
מה מכל זה מצליח למצוא לעצמו מקום בביוגרפיה של נבזלין כפי שהיא מובאת הבוקר בעמוד השער של הארץ? ובכן, התואר "שנוי במחלוקת", שנכלל אף בכותרת המשנה לדיווח של זינשטיין, נעלם לחלוטין כמובן. שוקן, כפי שצוטט לעיל, מתאר את המולטי-מיליונר כ"איש עסקים מנוסה ואדם שלפעילות ולעניין שלו בתחומי היהדות והחינוך יש ערך מוסף חשוב". בשונה מהמופע שאורגן לפני שנתיים לכבוד יום-הולדתו, עסקי הנפט של נבזלין מוזכרים בהודעה מטעם הנהלת העיתון, אך רק לאחר שעברו דילול משמעותי.
"נבזלין (51) היה מראשוני היזמים הצעירים ברוסיה, שביחד עם מיכאל חודורקובסקי הקימו ברוסיה בשנות ה-80 המאוחרות של המאה הקודמת פעילות עסקית, ששיאה היה חברת הנפט יוקוס", נכתב בהודעת הנהלת הארץ, ותו לא. מהות נסיונו העסקי של נבזלין, שאליו מתייחס מו"ל הארץ, נותרת עלומה. המשך ההודעה מוקדש לפעילויותיו החוץ-עסקיות ובעיקר הפילנתרופיות של האוליגרך, ורדיפתו על-ידי ממשלו של
ולדימיר פוטין, שהביא לכך שהורשע בקשירת קשר לרצח. ההודעה בהארץ מדגישה את עמדת משרד המשפטים הישראלי ובג"ץ שקבע כי הראיות נגדו לא הצדיקו את הסגרתו.
לאחר פרסום הדיווח של זינשטיין על חגיגות היובל לנבזלין, הקדיש
דורון רוזנבלום את מדורו הקבוע במוסף השבועי של הארץ למה שכינה "חידון האוליגרכיה הגדול". מומלץ לקרוא הבוקר את החידון במלואו, לאור הצטרפותו של נבזלין לעיתון. נצטט כאן רק את שאלה מס' 3:
"גביר רכש כלי תקשורת כדי לקדם בישראל את תדמיתו ואת השקפת עולמו. למרות עברו הלוט-במסתורין ודימויו השנוי במחלוקת, התפתית למשכורת הגבוהה והואשמת בכך שמכרת את האינטגריטי השמאלני המפורסם שלך תמורת נזיד עדשים. אתה הודף את הטענות במלים: אין, ולא היתה, וגם הובטח לי שלא תהיה, התערבות כלשהי מצדו של [...], שהוא – אגב, בלי קשר ובלי להישמע חנפן – אדם נחמד וחביב ביותר, וגם אינטלקטואל חריף ואיש נאה, בניגוד לכל מה שאומרים עליו... הובטח לי חופש מערכתי מלא... וחוץ מזה גם הגיע הזמן ליצור תקשורת אלטרנטיבית לתשקורת הסמולנית הקיימת'.
"על איזה גביר, ובאילו נסיבות, יכולת לומר את הדברים: א. על רוברט מקסוול בזמן רכישת '
מעריב' ב. על
ארקדי גאידמק בעת רכישת רדיו 99FM ג. על
שלדון אדלסון בעת הקמת העיתון 'ישראל היום' ד. כל התשובות נכונות".
התשובה בחידון של רוזנבלום הייתה ד'. האם ניתן כעת לצרף גם את נבזלין לחבורת הגבירים הרוכשים כלי תקשורת בישראל כדי לטהר את תדמיתם העצמית ולהשפיע על תוכן הפרסומים? נקווה שלא.
למען הסר ספק, יש לברך על השקעה משמעותית שכזו בעיתון הארץ, שכן תפקידו בנוף העיתונות הישראלית ייחודי וחשוב. במובנים רבים הארץ הוא הענף האחרון שבו אוחזים שמאלני מדינת ישראל. באופן טבעי עולה השאלה כיצד, אם בכלל, תשפיע הצטרפותו של נבזלין למועצת המנהלים של העיתון על הקו העיתונאי שמאפיין אותו.
בהודעתה של הנהלת העיתון מוזכר כי השקעתו של נבזלין בהארץ באה כחמש שנים לאחר שדומונט-שאוברג-מקלן הצטרפו להארץ, "בשותפות שחיזקה מאוד את העיתון מבחינות פיננסיות וניהוליות עם שותף שיש לו עניין רב בשגשוגה של ישראל, ועניין מיוחד של ראש החברה, אלפרד נוון דומונט, בקו העיתונאי של 'הארץ'". על העניין של נבזלין בקו העיתונאי של הארץ לא נאמר דבר.
נבזלין מצוטט כמי שאומר כך: "אני משוכנע שיחד עם חברי למועצת המנהלים של העיתון נמשיך להצעיד את העיתון קדימה, תוך השקעות נוספות בתחומי הליבה של העיתון והפלטפורמות הדיגיטליות, כל זאת למען הקוראים והמפרסמים".
מה בכל זאת אנו יודעים על העניין של נבזלין בקו העיתונאי של הארץ? ובכן, בשנה שעברה העניקה קרן נדב, שייסד נבזלין, פרס לאנשי אתר הסאטירה הימני "לאטמה", המחזיקים בקו עיתונאי הפוך לחלוטין לזה של הארץ. בעיתון הארץ דיווחה נועה קושרק על ההחלטה להעניק את הפרס ליוצרי הקליפ "We Con the World" והוסיפה כי "הקליפ אולי הפך לקונסנזוס בישראל, אבל אי-אפשר לומר זאת על שאר התכנים של 'לאטמה'".
"הפרס הוענק ליוזמה ספציפית זו, על שימוש מבריק במדיום המודרני, ועל השגת תוצאות מדהימות ברחבי העולם בזמן אפסי, שיצרו שיח פלורליסטי בעולם היהודי", ציטטה קושרק את תגובת קרן נדב לפנייתה, בתוספת ההערה: "ועל זה אמרו יהודים מאז ומעולם: נו טוף".