יש רגעים שהטלוויזיה שפלה כל כך, שאת רוצה להניח למרגלותיה דלי שיקלוט את הסחי. אבל אז את נזכרת שאת אמורה לנער מהמקלדת טור תרבותי, או לפחות להעביר אותו דרך המתקן לטיהור שפכים מילוליים הקרוי קור-רוח, וגוערת בפיוזים שלך "אַרצה, טמבלים". תוכניתו של אמנון לוי השבוע הייתה אחד מאותם רגעים. התוכנית הוקדשה לסיפורו של "סוחר נשים כבד" בשם אבי ינאי שנזרק לכלא הרוסי. את זעקתו של הקוזאק האומלל שידר אמנון לוי שוב ושוב: "השוטר הרוסי אמר לי - אני לא מוציא אותך חי מכאן (מהכלא)", טוען סוחר הנשים בשדר המצוקה שהוא שלח ארצה ואשר זכה לאוזן קשבת אצל אמנון לוי. אז נכון, לוי שילם מס שפתיים למהוּגנות והזכיר שינאי הוא לא בדיוק אסיר ציון, אלא ארכי-סרסור שאמלל נשים רבות (וזאת לפי משטרת ישראל ולפי עדויות נשים שהובאו בתוכנית). אך בשורה התחתונה, איש הטלוויזיה הבכיר בחר להטיל זרקור על מסכנוּתו של סרסור הכלוא ברוסיה - במקום להטיל זרקור על מסכנותם של רבבות חפים מפשע הנכלאים בבטן המטוסים של אייר פראנס. חלקם מתים במהלך הטיסה בגלל הטמפרטורות הקיצוניות, תנאי המחנק או השלשולים. גם לאלה שיגיעו לחו"ל בשלום, צפויים שם חיי ייסורים. כן, ממש באותו שבוע שבו מתנהל בישראל ובעולם קמפיין נגד אייר פראנס, המטיסה בתנאים קשים כ-10,000 קופים בשנה אל גורל אכזר במעבדות - ממש באותו שבוע מחליט אמנון לוי להקדיש את תוכניתו לכלוא מרגש הרבה יותר: סוחר הנשים ינאי. לאן אוליך את דמעותיי על איל-הסִרסור? אולי אתרום את הדמעות למוזיאון לצביעות מודרנית, הטלוויזיה. סרקוזי ושר החוץ שלו מנסים לכפות על ישראל שלום ללא הכרה פלשתינית בישראל כמדינת היהודים, אך אף אחד מהם לא נוקף אצבע נגד אייר פראנס, המטיסה 10,000 קופים מדי שנה אל הגהינם. קופים אלה נחטפים ממאוריציוס, סין והקריביים, וחקירות סודיות אל תוך תעשיית הציד העלו תמונה של התעללות מחפירה בחיות התבוניות - בעת חטיפתן, בעת הרבייתן בחוות גידול (כחוות מזור שבסמוך לפתח-תקווה, הפועלת כבר שנים ארוכות באין מפריע) וכמובן גם בהמשך, במעבדות. אך אמנון לוי בחר להעניק פתחון-פה למצוקתו של סוחר נשים אחד, ולא למצוקתם ההמונית והממוסדת של רבבות יצורים שאין עוול בכפם. מהדורות החדשות הצטרפו לשִפלות האטומה, ולא שידרו אפילו פיפס תועה על פעולת ההסברה שבוצעה בשדה התעופה בן-גוריון, ואשר במסגרתה התחפשו פעילוֹת לדיילות וחילקו לנוסעים דפי הסברה החושפים את מרכזיותה של אייר פראנס בסחר בבעלי חיים. אז נכון, לחפש מוסר בטלוויזיה זה כמו לחפש פיורד בגבעתיים. ובכל זאת, אולי כדאי לאמרכלי הצביעות של המרקע לקחת בחשבון שיש בישראל כמה צופים שאכזריות לחסרי ישע מקוממת אותם יותר מאשר צרותיו של סוחר נשים, בכיר ככל שיהיה.