אז נכון, אפשר לכתוב בציניות גדולה על ההתיימרות להיות בינלאומיים. אפשר לצחוק להם על המבטא, על הסגמנטים עם המורים לשפות, על שליפתה מהארכיון של היבה, המתמודדת מעונה 8, אבל בשורה התחתונה, כל האנגלית והערבית, הצרפתית והספרדית האלה שהיו שם אתמול, היו פשוט עונג צרוף, ביס של אינטרנשיונליות ותרבות פופולרית שכל-כך חסרות בתוכנית הזו, פסגת השאיפות של כל מי שצופה ב
אמריקן איידול ומתבאס שבגרסה שלנו אין שירים באנגלית.
ותראו מה שיר אחד של
חוליו איגלסיאס עשה לנוי דנן - בכל פרק רגיל ילדון בר מצווה מעצבן, עם תספורת מהניינטיז ואבא שיכול וצריך להוביל קמפיין לכדורי הרגעה: כמה מילים בספרדית, קצת "אספרה" עם הגייה נכונה וקול הדוד ד'אור שלו, והופה, יש לנו זמר אמיתי, גברבר שרמנטי (אך עדיין בעל תספורת מטרידה), שמחזיר אותנו לימי הטיול בדרום אמריקה וערוץ ויוה.
שלא לדבר על תמר, שהגרסה שלה ל"je suis malad" הצרפתי, הייתה לא פחות ממצמררת (אפילו שמרגול הביעה מחאה. כי בכל זאת, זה לא היה שיר בתימנית), דוד שסוף כל סוף השתחל למקום הטבעי שלו, לירון סולטן שהרים את האולפן עם שיר בתימנית ואורטל כמובן, מלכת הערב, שסיפקה חלופה ישראלית ראויה לאגילרה.
היחידה שאכזבה מעט הייתה חגית, עם "killing me softly" של לורן היל. הכל היה נכון שם - השמלה, הגרוב, הניסיון להעמיד את התלתלים לאפרו והקול כמובן, מצוין כתמיד. אבל המבטא, למען השם. המבטא! אין דבר בעולם שיכול להחזיר אותך למציאות הישראלית יותר מאנגלית רצוצה וחוסר יכולת לגלגל על הלשון את המילה WORD.
אבל אין טעם להכביר במילים. גם אם המבטא לא היה מדויק וגם אם הייתה תחושה שהם מתאמצים יותר לזכור את המילים מאשר להישמע טוב, לפעמים פשוט עדיף לקבל קצת יותר
בון ג'ובי (ותודה לך, רון ויינרייך) וקצת פחות
דודו אהרון. עברית שפה יפה ואין לנו ארץ אחרת, אבל לעזאזל, מעבר לים יש אחלה מוזיקה.
הטוב: לראות את מרגול מג'עג'עת באווירת תימניידה ומתחברת למקורות.
הרע: לראות את
צביקה הדר מציג את השופטים במגוון שפות. גם ככה בעברית זה לא תמיד נשמע משהו.
המכוער: "זה לקח אותי לבת מצווה שלי",
מירי מסיקה מבקרת את נוי דנן ומעלה אסוציאציות של צדפה וגשר בשיניים.
