הכנות בצה"ל למלחמות העבר

צה"ל נלחם כבר למעלה מעשרים שנה בסוג מלחמה המכונה "מלחמה בעצימות נמוכה". זו מלחמה שמתאפיינת במקרה שלנו בטיפול בעיקר בארגוני טרור. כאן מתחילה הבעיה. מי שמבקר בתעשיות הביטחוניות, יודע שיש להן פיתוחים לטיפול יעיל בסוג כזה של מלחמה. הבעיה מתחילה בתפישה של מערכת הביטחון. המשוואה צריכה להיות ברורה: חמאס משגר רקטות לעבר ישראל - צה"ל משיב ברקטות. נגד סימטריות כזו, העולם לא יוכל לעשות הרבה. מה לעשות שהרקטות של צה"ל מדויקות יותר, הרסניות יותר? אבל במקום לנהוג כך, מה שהיה מסיים את מטחי הקסאמים מיד, צה"ל מכניס חיילים שנלחמים מבית לבית כמו במבצע עופרת יצוקה. מכה של רקטות מדויקות לעבר אזורי השיגור בעזה הייתה מעבירה את המסר טוב יותר מהשלכת פצצות ממטוסי קרב על אזורים בהם זוהו פתחי מנהרות הברחה. אמר לי לא מכבר גורם ביטחוני בכיר: "אם מישהו מהנהגת החמאס בעזה ימות, זה יהיה מהתקפת צחוק על היהודים שמתנהלים כמו רקדניות בלט". הוא צודק. אין מדינה בעולם שהייתה מוכנה שתושבים שלה יהיו תחת התקפת רקטות במשך שנים. הפלשתינים, בעיקר בעזה, מנצלים את הרפיסות הזו עד תום. ככה זה עם גלעד שליט. ככה זה עם התקפות טרור באמצעות רקטות. ישראל איבדה את המקל, והיד שאמורה להניף אותו נחלשה. חלק מהתפישה השגויה מתבטא גם בכך שישראל ממגנת את עצמה לדעת. מערכת רב-שכבתית להגנה מפני טילים, מיגונים לבתי ספר ומבני ציבור - זה לא הפתרון. מה שישנה את המשוואה הוא הוכחה אמיתית של כוח הרתעה. ישראל איבדה בשנים האחרונות את כושר ההרתעה שלה בגלל שמנהיגיה חוששים מכל מיני ועדות חקירה בינלאומיות. מישהו זוכר את דוח גולדסטון שמילא עמודים שלמים בעיתונות במשך שבועות? במקום לחשוש, צריך להבהיר שלישראל יש אלה גדולה וכבדה יותר ומישהו שמוכן להוריד אותה על ראשו של האויב. לפצח את ראשו.

אז צה"ל ממשיך להצטייד במערכות נשק עם תגיות מחיר ענקיות, כאשר הסיכוי שיעשה בהן שימוש קטן מאוד. זאת, במקום להבהיר שישראל לא תוכל להיות במלחמת התשה, לא עם ארגון טרור כמו החמאס וגם לא עם מדינות כמו אירן וסוריה. ניתן היה לצפות ממנהיגי המדינה להפסיק לדבר בשפה שנעימה לאוזני האמריקנים ולדבר בשפה שמובנת לאויבינו, ואלה מבינים רק שפה של כוח. בכפר ערבי, הבריון עם האלה הכבדה שולט. יש לצה"ל את האמצעים לטפל במדינות כמו אירן וסוריה, אבל במקום זאת נערכים לעימות ממושך כולל התקפות טילים שיימשכו חודשים רבים. יש גם אמצעים לטפל באיום הרקטות של החמאס. לא פלא שמי ששלח את לוחמי שייטת 13 להשתלט על "משט השלום" כשהם חמושים ברובי צבע חושב שמיגון הוא תחליף למכה בראשו של האויב. מכה שלא תאפשר לו להמשיך ולתת הוראות. האמצעים הטכנולוגיים קיימים. הבעיה היא במנהיגות שלא מבינה שהאיומים השתנו ושצריך לטפל בהם אחרת. אני מקווה שאחרי מלחמת לבנון השלישית או אחרי מבצע עופרת יצוקה 2 לא אצטרך לשלוף את המאמר הזה ולשים אותו מול פרצופם של אלה החוששים מוועדות חקירה בינלאומיות, שלמסקנותיהן אין כל ערך מעבר לכמה פרסומים באמצעי התקשורת והצהרות ריקות מתוכן של פוליטיקאים.