אבל במקביל למאמץ לפתח את הדור הבא של מטוסי נוסעים שטסים במהירות תת-קולית, נמשך - בעיקר מאחורי הקלעים - מאמץ מקביל לפתח דור חדש של מטוסי נוסעים על-קוליים.
הוצאתו מהשירות של מטוס הנוסעים העל-קולי קונקורד, לפני מספר שנים, הותירה את חוג הסילון הבינלאומי במצוקה. אם בעבר יכולים היו חברי החוג הזה "לקפוץ" מלונדון לניו-יורק לארוחת בוקר ולשוב בזמן כדי לתפוס סייסטה טובה באותו יום, הרי שהתענוג הזה נלקח מהם.
היה ברור כי עם תום עידן הטיסה המסחרית העל-קולית, מישהו ינסה לעשות משהו כדי לספק את הצורך של אלו שיש להם כסף ללא הגבלה. יצרניות המטוסים הגדולות בואינג ואיירבאס החליטו להמשיך בפיתוח מטוסים חדישים, אבל כאלו שטסים במהירות הרגילה, התת-קולית.
אבל השאיפה לחזור לתעופה מסחרית על-קולית מצוי כל הזמן ברקע. את הרמז הראשון לשאיפה לטוס שוב במהירות רבה יותר ממהירות הקול קיבלנו לפני שלוש שנים, כאשר סוכנות החלל של ארה"ב ביצעה ניסוי מוצלח בכלי טיס מהפכני בלתי מאויש, האיקס-43, שהגיע למהירות של פי עשרה ממהירות הקול, או בשפה ברורה יותר - 10.600 ק"מ בשעה. רק לצורך ההשוואה: מטוס נוסעים רגיל טס כיום במהירות של כ-950 קמ"ש.
הניסוי חשף את העובדה שזמן קצר יחסית אחרי סיום עידן התעופה המסחרית העל-קולית, מאיצה ארה"ב את המאמצים לפתח את המנועים שיוכלו "להקטין" את העולם לממדים שטרם הכרנו. הניסוי הזה לא נקשר בשום דרך למטוסים אזרחיים עתידיים, אבל הוא כאמור הראה כי המדענים עובדים במרץ. ההיסטוריה מוכיחה כי כאשר מאמץ כזה מתחיל גם לצרכים צבאיים או לצרכי מחקר, ההשפעות שלו על התעשיה האזרחית לא מוטלות בספק.
אז בחדרי האורח של יצרניות המטוסים בסלון האווירי ידברו גם על מטוסי נוסעים על-קוליים. אלו אומנם כלפי חוץ שיחות "סלון" לא מחייבות, זריקת רעיונות, אבל כך מתחילים פרויקטים גדולים, גם אם הבשלתם תיקח לפחות עוד 25 שנים.
