ידיעות אחרונות יפצה בעשרות אלפי שקלים את הסופר אמיר צולנג, שהתראיין למוסף "7 לילות" של העיתון ולטענתו הוצג באופן שמוציא את דיבתו רעה. כך פסקה בשבוע שעבר השופטת ד"ר
איריס סורוקר מבית משפט השלום בראשון-לציון.
בשנת 2007 שוחח כתב ידיעות אחרונות גון בן-ארי עם צולנג לרגל צאת ספרו "ונפקחו עיניכם". הראיון בין השניים פורסם במוסף הבידור של העיתון תחת הכותרת "פסיכו". כותרת המשנה קראה: "אמיר צולנג, סופר צעיר, מאמין שמותר לרצוח מפגרים, אנסים ואנשים לא מאושרים ומספר על הלבטים שכמעט הובילו אותו לעשות את זה. מוסר? פאסה. פרובוקציה? הוא מעולם לא חשב על זה. את הראיון הזה לא תשכחו כל-כך מהר" [ההדגשות במקור].
צולנג חש שהראיון, על כותרתו וכותרת המשנה שלו, הציג אותו באופן שקרי ומטעה, תוך הוצאה מהקשרם של אמירותיו בשיחה עם בן-ארי. בעקבות הפרסום הגיש תביעת דיבה בסך 200 אלף שקל. בידיעות אחרונות טענו כי לא הוציאו את דבריו של צולנג מהקשרם וכי הכתבה משקפת נאמנה את אמירותיו. התמליל המלא של הראיון הוגש לבית המשפט, והדיון המשפטי נסב על מידת ההתאמה בין השיחה כולה ובין הכתבה שחולצה ממנה.
השופטת סורוקר השוותה את המשפטים בכותרת המשנה ובכתבה עצמה לתמליל, קיבלה את התביעה וחייבה את הנתבעים בפיצוי. ביחס למשפט "אמיר צולנג, סופר צעיר, מאמין שמותר לרצוח מפגרים", שנכלל בכותרת המשנה, מצאה השופטת סורוקר כי תמליל הראיון מלמד שאמירה זו "אינה עולה בקנה אחד עם האמירות שהתובע אמר לנתבע 2 בראיון. היא מייחסת לו עמדה קשה וקיצונית, שהוא לא הביע. היא נושאת עימה מסר מעוות, שעלול לעורר דחייה, בוז ותרעומת בקרב הקוראים".
באשר להמשך כותרת המשנה, "ומספר על הלבטים שכמעט הובילו אותו לעשות את זה", קבעה השופטת סורוקר כי גם נוסח זה אינו משקף את דברי הסופר צולנג בראיון. עוד מציינת השופטת כי "גם בגוף הכתבה, דברי התובע הוצגו בנקודה זו בצורה חלקית ובלתי מדויקת" ומפרטת באריכות את אי-הדיוקים בנקודה וזו ובנקודות אחרות.
יתר על כן, לפי השופטת, גם כותרת הכתבה, התצלום שבו נראה צולנג אוחז את ראשו בידיו וכיתוב התצלום ההיתולי ("הלהקה האהובה עליו: הקילרס. צולנג") הינם דיבתיים. הכותרת, קבעה, "יוצרת אסוציאציה של פסיכופת". "הרושם השלילי כלפי התובע מתחזק נוכח התמונה שנבחרה לכתבה", מוסיפה השופטת. באשר לכיתוב התצלום קובעת השופטת סורוקר כי הוא נועד "ליצור קישור נוסף בין הרג לבין אישיותו של התובע. ואולם, לא רק שהבחירה ב'קילרס' לא הייתה בחירה של התובע, אלא שעדות העורך מחדדת את העיוות בו הוצגו דברי התובע בכתבה".
באופן כללי, השופטת סורוקר מצאה כי "ההסתייגות שהביע התובע מן האלימות לא קיבלה ביטוי מספק בכתבה. הכתבה הדגישה דווקא את הדחף להגיב באלימות. היא לא נתנה ביטוי להכרה של התובע כי אלימות היא 'הפתרון הכי גרוע'. [...] המחשבה המרסנת, הדוחה את האלימות, שזורה לכל אורך הראיון. [...] קטיעת הדברים באמצעם חוטאת לדברים שאמר התובע בראיון. הנתבע יכול היה להביא את הדברים בשלמותם, ולהסתייג מן האמירות שלדעתו אינן אמינות (אם לא האמין לתובע), אך הוא בחר להשמיט כליל חלק חשוב מהטיעון שהתובע הציג בפניו".
השופטת דחתה את טענת הנתבעים להגנת תום הלב תוך שהיא מציינת כי "כותרת הכתבה ('פסיכו'), התמונה המבהילה שנבחרה, כמו גם כותרת המשנה הסנסציונית - אינן עולות בקנה אחד עם כתיבה תמימה. עיוות דברי התובע בראיון והשמטת טיעונו השלם, אף הם אינם מתיישבים עם עיקרון תום הלב".
יחד עם זאת, השופטת הסכימה עם טיעוני הנתבעים כי צולנג עצמו אחראי לחיבור יצירה פרובוקטיבית ולאמירות פרובוקטיביות שהביע בפני המראיין ולקחה זאת בחשבון בשלב הערכת הפיצוי. "התנהגות התובע נדמית לזו של מי ששיחק באש, וסופו שנכווה", כותבת השופטת סורוקר.
לפי השופטת, המראיין בן-ארי הגיע לשיחה עם צולנג כשהוא טעון בתחושות שליליות, לאחר שקרא את הספר. צולנג ביקש לאורך השיחה ביניהם להסביר לו שמטרת הספר אינה לעודד אלימות, כפי שחשב. "הנתבע 2 שמע את הסברי התובע בראיון, אך האם הקשיב?", שואלת השופטת סורוקר. "ייתכן שלא האמין לפרשנות שהסופר הציג לספרו. כך או אחרת, הנתבע 2 בחר בכתבה לצייר את 'הצד האלים' הנשקף מהגיגי התובע, תוך שהוא מייחס לתובע אמירות שלא אמר, ותוך שהשמיט לגמרי את 'הצד האחר' שהתובע הניח בפניו בראיון. הוא חטא כלפי התובע בכך שלא שיקף את המסר 'כנגד אלימות', שהתובע פרש בפניו באופן מפורש".
בשל הוצאת הדיבה חייבה השופטת סורוקור את העיתון לפצות את צולנג ב-75 אלף שקל. באשר לאחריותו של בן-ארי, השופטת כתבה כך: "יש להטיל על הנתבע 2 אחריות ישירה כלפי התובע, והוא יישא בחבות שנפסקה לעיל ביחד ולחוד עם הנתבע 1. חלוקת האחריות הפנימית בין הנתבעים לבין עצמם תעמוד על 50% לכל אחד". נוסף על כך חויבו הנתבעים בהוצאות התובע ובשכר טירחת עורך-דין בסך 25 אלף שקל.
ת"א (ראשל"צ) 1543-08
[עידכון, 20/06/11]: בפסק הדין נקבע עוד כי הנתבעים פעלו תוך "כוונה לפגוע", לפי סעיף 7(א)ג לחוק איסור לשון הרע, קביעה המכפילה את סכום הפיצוי. כמו-כן, הפיצוי בסך 75 אלף שקל הוצמד למדד משנת 1998, כך שבפועל יפוצה צולנג בכ-100 אלף שקל, לא כולל הוצאות.
רשימות קשורות: -
מכתבים אינם מחסנים -
משחק המונופול -
שמחת זקנתה -
שם רגל בדלת -
ואהבנו לעצמנו 