בפלורידה מתנהל כיום משפט רצח המזכיר את הטרגדיה של רוז פיזם, אלא שמכמה בחינות הסיפור של פיזם ממש מחוויר לעומת הסיפור האמריקני.
יום אחד דיווחה הסבתא של קיילי אנטוני למשטרה שנכדתה בת השלוש נעלמה. הבת קייסי, כלומר אמה (החד-הורית) של קיילי, הודתה אז שהפעוטה נעדרת מזה חודש ימים.
מכאן החלה הפרשה להסתבך תוך מסכת שקרים שנועדו להסתיר את נסיבות העלמותה של הפעוטה - עד שכעבור חדשים ספורים נמצאה גופתה בחורשה סמוכה לבית המשפחה.
נגד האם הוגש כתב אישום על רצח בדרגה ראשונה, שאם תורשע בו היא צפוייה לפסק דין מוות.
ההגנה טוענת שהתינוקת טבעה בבריכה של המשפחה, ואז - מתוך פניקה - נטל הסבא ג'ורג' את הגופה והטמין אותה בחורשה הסמוכה.
השבוע העיד מטעם ההגנה אחיה של קייסי, לי, שהוא דודה (רק דודה?) של הפעוטה. בשלב כלשהו של עדותו פרץ האח בבכי והסביר כי הוא בוכה כיוון שבזמנו הוא נפגע מאד עקב כך שהוריו ואחותו לא סיפרו לו שאחותו נמצאת בהריון - אותו הריון שממנו נולדה קיילי אחייניתו המנוחה. לטענתו, עקב כעסו הוא אף נמנע מלבקר את אחותו והתינוקת בבית החולים לאחר הלידה.
הבכי הזה של הדוד והסיבה לכך כפי שהוסברה על ידו - מעורר כמובן תמיהות לא מעטות.
אלא שבנאום הפתיחה של ההגנה התברר בזמנו, שהאם הנאשמת הייתה נתונה לתקיפות מיניות מצד אביה מאז שהייתה בת שמונה, וכמו-כן מצד אחיה - הוא הדוד שהעיד ופרץ בבכי.
הסניגור הוסיף בהקשר זה, שהאח/הדוד עבר בדיקה כדי לברר את שאלה אבהותו כלפי הפעוטה, אך לא ציין מה היו תוצאות הבדיקה.
הייתכן שאילו התוצאות היו שליליות, כלומר שהאח אינו אבי הפעוטה, היה הסניגור משאיר את השאלה כך תלוייה באוויר?
המשך יבוא.
