בפאתי עפולה הדרומיים, לא הרחק מהכניסה הראשית לעיר לבאים מכיוון צומת מגידו, שוכן על שטח נרחב בין עשרות דונמים כפר הנוער ויצו "ניר-העמק" הכולל בתוכו פנימייה ובית ספר שש-שנתי, שבו לומדים כ-1,000 תלמידים. לא רבים יודעים כי לכפר עבר היסטורי נכבד בתולדות ההתיישבות היהודית בארץ.
בשטח הכפר, במרס 1927, לפני כ-84 שנים, הוקם "משק הפועלות" – חווה לחינוך בנות ישראל והכשרתן לעבודת חקלאות ביוזמתה ובניהולה של שרה מלכין (1949-1885), מראשונות העלייה השנייה וממייסדות תנועת הפועלות וקבוצת דגניה. המבנה הראשון של משק הפועלות היה בין שתי קומות. בשנים הראשונות היו בחווה תשע בנות-חלוצות. הן עסקו בגידול ירקות, במשק חלב, במשק עופות ומאוחר יותר גם בגידול פרחי נוי.
בשנת 1938 עבר ניהול הכפר לידי ארגון ויצו, שקלט בו בני נוער עולים שהגיעו ארצה במסגרת "עליית הנוער" לפני השואה ולאחריה. הכפר שימש, למעשה, בית ראשון בארץ ישראל עבור מאות תלמידים, שזכו בארץ ישראל לחיים חדשים.
משנת 1956 הופעל "משק הפועלות" כבית-ספר לנערי חבל תענך ומשנת 1961 היה המקום לבית ספר אזורי חקלאי - "ויצו עפולה".
מבנים היסטוריים שרדו לכפר עבר היסטורי נכבד בתולדות הישוב היהודי בארץ. קיימים בו עדיין מספר מבנים ששרדו מהשנים הראשונות להקמת "משק הפועלות". הבולט שבהם הוא ה"סילו" - מגדל בטון לאחסון מספוא, שנותר כמעט בשלמותו. אולם עד היום לא שימרו אותם ואפילו שלט אחד של המועצה לשימור אתרים (השלט הכחול) לא הוצב ליד המבנים או לפחות בכניסה לשער הכפר, שיספר את תולדות המקום או המבנה. מדוע במשק הפועלות בנהלל ידעו לשמר את המורשת ההיסטורית של המקום ואילו ב"ניר העמק", שלו עבר היסטורי דומה, אין אפילו אחד?
הפניתי שאלה זו למנהל מחוז הצפון במועצה לשימור אתרי מורשת, אורי בן-ציוני, ותשובתו: "הכל עניין של תקציב וגם לחץ ציבורי ומודעות של אנשים אכפתיים או צאצאים של אנשים שגרו במקום, ללא שני אלה קשה מאוד 'להזיז' דברים".
באחרונה החלו גורמים בכפר הנוער ובמועצה לשימור אתרי מורשת בישראל לבחון אפשרות לפעול במשותף לשימור כמה מבנים במקום. חברים במועצה לשימור אתרים, ובראשם עודד גטרוייר, סמנכ"ל במועצה, סיירו באחרונה בכפר (כותב שורות אלה נלווה לסיור). הם נפגשו עם אסתר כהן, מנהלת בית הספר, אשר בן, מנהל חטיבת הביניים, וחברי הנהלה נוספים, ושמעו סקירה על הכפר ומצב השימור שלו. נראה כי ללא שיתוף וללא רצון אמיתי של כל הגורמים לשמר את המקום, לא יתקדם דבר בעניין אם לא יימצא לכך מקור כספי, וחבל.
