הקומדיה של אלן אייקבורן "שלוש מסיבות" (1972) בתרגומה הנפלא של עדה בן נחום ז"ל, לא איבדה כהוא זה מלחלוחיותה, משנינותה ומהיכולת להצחיק עד דמעות. כל זאת - תוך כדי העברת ביקורת חדה על הצביעות האנגלית, הנטיה לשקר בכל מקרה, והתנהלות חיי בני זוג על כל הפנים שלה. אלן אייקבורן הוא ענק. לאו-דווקא ביכולת הדרמטית לבנות מחזות תוך חדירה לנבכי הנפש וניתוח פסיכולוגי שלה. אלא בנגיעה במוקדי החולשות של החברה האנגלית המנופחת, הצבועה, שחיה על הרושם. משהו שקיים עד היום בכל מקום. והוא עושה זאת בצורה כה שנונה, לא גסה ובוטה, כמו שהקהל הישראלי כה אוהב, אלא ברמה שצריך פשוט להאזין לה היטב ולהכין טישוז כדי למחות את דמעות הצחוק. המחזה בנוי משלושה פרקים, ומתרחש בשלוש דירות, כל אחת של זוג אחר משלושת הזוגות. בפרק הראשון, הזוג המארח סידני (הראל אלקלאי המצוין) וג'יין (יעל יקל הנפלאה) כה מתרגשים מבואו הצפוי של מנהל הבנק, שעתיד לקבוע אם אכן יקבל סידני את ההלוואה שתאפשר לו להגדיל את נכסיו ועושרו, או לא. המנהל, רונלד (אפי מרדכי הקורקטי) ואשתו הסופר-צבועה ומלאכותית (ימית אטיאס שעושה כאן דמות מגעילה בשלמות מקצועית), והזוג הנוסף - ג'פרי הנואף שמשתגל עם כל דבר שזז, (אבירם קליך המקסים והחביב) ואשתו אווה (נופר הורביץ בעלת כושר משחק מגוון ביותר, המופגן כאן בשינוי ההתנהגות שלה בכל פרק, משהו מדהים) - נקלעים בכל עת לסיטואציות מוזרות, שבחלק השני של ההצגה - פשוט הצופים לא חדלים לצחוק לשניה בטירוף. לא, לא כולם. רוב הקהל הישראלי יודע לצחוק רק משיבושי מילים בנוסח הגשש או בנוסח אורנה בנאי, והבנת חידודי לשון הם לאו-דווקא הצד החזק של ההמון בקירבנו. לעומת זאת, השחקנים המוכשרים כולם, לא תודרכו כהלכה על-ידי הבימאי הצעיר והמחונן גילי אמיתי, כוכב בפני עצמו, וכתוצאה מכך, הם מבטאים בשגיאות שמות אנגליים, תוך נטיה לבטא את האות a כסגול או צירה, ולעולם לא כקמץ. לדוגמה - את השם "מאריון" עם מ' בפתח, הם מבטאים ב-מ' עם סגול. אותה טעות צורמת בהצגה עם השם "האריסון" שהם מבטאים את ה-ה' עם סגול ולא בפתח. למי שקורא ושומע אנגלית - זה מאד מפריע. כמו שגיאות אחרות שחוזרות על הבמות מפי הצעירים של היום. המערכה השלישית טובה בעיקרון, אך מסתיימת כאילו חתכו אותה לפני הסוף. האם היה זה בגלל אילוץ הזמן? אם כך, אפשר היה לקצץ מעט בראשונה, ולהשלים את השלישית, כי גם בה יש חשיבות באיפיון דמות הגיבורים, כשסידני, הסוחר הזעיר מההתחלה, הופך לעתיר הון ועקב כך כל היחס של היתר משתנה כלפיו. וכך גם אישיותן של אווה ומריון משתנה כליל. מה שמעניק צבע ורבגוניות למשחק הבנות המוכשרות. עיצוב התלבושות של ברק חודריאן, התפאורה של מירב יצחקי ואיה בן אשר, התאורה של דולב ציגל והמוזיקה של נדב חזות מ"רימון" היו מדויקים ומעולים. הצגה מענגת, מיועדת לקהל אנין, משכיל ואוהב תיאטרון משובח. לא פארסה שטוחה להמונים.