אם בעבר היה לוין עוטה על שחקניו חזה מנופח לנשים, ישבן עתיר מימדים ועוד חלקי גוף שהפכו את הדמויות לגרוטסקה, הפעם לא נזקקו לתוספות המלאכותיות. חמוקיה השופעים של עירית קפלן היו בדיוק לפי הסגנון של לוין, של בת מפונקת להורים מזרח אירופאיים מהזן הישן. רמי ברוך כאביה, הוא השחקן המושלם לתפקיד. מתייסר בחיי נישואיו, חי עם אשה שהאהבה ביניהם כבר גזה מזמן (אסתי קוסוביצקי המצוינת), שמוכנה תמורת חיים בלוס אנג'לס עם פרופסור, אפילו להמיתו.
דרך תאור חייהם המשמימים עד חסרי הטעם של זוג נשוי, מעביר לוין ביקורת על כל משמעות הנישואין. את יחסו האישי לנשים הוא מחצין בכל מחזותיו - בתאורן ככלבות שמוכנות למכור עצמן עבור נוחיות וכסף. את התאווה לממון הקיימת בלב כל, לדעתו, ושהיא רעה חברתית שפושה בכל מקום, הוא ממחיש בתאור יחסי הזוג הצעיר: בתם עתירת המימדים וחסרת המחזרים, והחתן המיועד (אלון דהן, שעושה את תפקידו בטבעיות כה קולחת).כל החולשות האנושיות המצויות בין גיבורי מחזותיו הן מנבכי נפשו וחוויותיו האישיות, וזוכות להצלחה בלב כה רבים בקהל הישראלי בשל יכולתו לדגדג בליבם, בהזכירו להם מחויותיהם-הם. זו סיבת הצלחתו של מחזאי - גורם הזדהות הקהל עם המתרחש על הבמה. גם אם המחזה מפשיט את הדמויות עירום ועריה מבחינת תכונותיהם. הדגמתו את יחס הצאצאים להוריהם היא מקברית, אך עם הרבה אמת בתוכה.
בהפקת הקאמרי הפעם, הבימאי הצליח לקרב עוד יותר את המחזה לקהל על-ידי בחירת השחקנים המוצלחים, שמשתבחים בהגיית הטקסט הברורה ויכולת השירה של הפזמונים; צבעוניות התלבושות והתפאורה המינימליסטית והחכמה שעיצבה רוני כרמל; עם המשפטים הקצרצרים בסגנונו הידוע של לוין, ובצחוק שהם מעטירים עלינו, כאילו אנו חלק מהנעשה על הבמה (רוב הצופים מתענגים על המראה המשקפת את דמותם, בכך או בכך).
החלק החשוב ורב המשקל בהצגה, ששונה מההפקה הראשונה שלה בתיאטרון חיפה בשנות השבעים - הוא המוזיקה המקורית וחיה על הבמה. אדי זיסמן, פסנתרנית מחוננת ומלחינה, חיברה ומבצעת מוזיקה מופלאה, גם היא במשפטים קצרים, שתואמים את המתרחש והנאמר. לידה - מפליא בכלי ההקשה יהונתן גבעוני - וביחד, הם מעשירים את ההצגה ומעניקים צבע נוסף לעלילה ולביצוע. עצם העלאת המחזה באולם הקטן והאינטימי של קאמרי 4 - עם הנגנים ממש צמודים לקהל, יוצרים תחושה של קברט. וכך הרי החל לוין את הקריירה שלו - בהעלאת מחזות-שירה באולמות סטייל-קברט. וכך מצליחה ההפקה הזו להגיע מציפור הנפש של המחזאי ללב כל צופה - בין אם הוא ממעריצי לוין או לא.
בתוך כדי התרחשות העלילה, ותיאור התעשרותו של החתן מחפירת בורות עבור משרד הביטחון, והפיכתם אח"כ לקברים עבור אלה ששמרו על קו התעלה אז, בשנים שלפני מלחמת יום הכיפורים, מעמיד לוין כתב אשמה חמור על זללנותה ותאוות הכספים של החברה הישראלית אז. הסגידה למולך של הכסף הייתה אז חוקית וידועה. ללא גבולות ובלא בעיות. כל זה, נשמע כמו דרך אגב ובקיצור, אך גם בתוך כל הצחוק והקומדיה - אי-אפשר להתחמק מהמסר. בכך ממלא "קאמרי" את השליחות שלו הכפולה: להעניק חוויה לצופים, ולשלוח אותם הביתה עם חומר למחשבה - אם ירצו.
ביצוע מושלם וחדש להצגה שהפכה לקלאסיקה ישראלית, הודות לשחקנים לבימאי וליוצרים.
