אם מישהו היה שואל אותי טמטום מהו (לצערי לא הוזמנתי לשום פאנל בנושא חרף הרזומה המכובד שלי בתחום), הייתי עונה:
טמטום להתעקש לאהוב וטמטום לא להתעקש. טמטום לחפש פשר לחלומות וטמטום לקבוע שדברי חלומות אינם מעלים ואינם מורידים (כניסוחו של חכם יהודי ששמו פרח מזיכרוני). טמטום להתמכר לקפה וטמטום להתנזר מהשיקוי הערב לחיך ויפה לתישָשון המזג. טמטום לקרוא ספרים הרבה וטמטום למשוך מהם את העין. טמטום מצידי לראות בכדורי ה'צמר גפן' הלבנים המסתוללים סביב העץ ניסיון שלהם להתרומם מהכיכר המרובבת ולשוב אל הענפים, שמהם גורשו בידי שר הרבייה של היקום. טמטום מצידו של היקום לחיות לבדו ללא יקומית. טמטום להניח שאין אחת כזו.
אך לערוץ 2, שעימו יש לי מחלוקת מנטלית עדינה וחשדנית כשפמו של חתול - יש רעיונות אחרים לגבי השאלה 'טמטום מהו'. התוכנית 'האיש הכי מטומטם בעולם' מאמינה שההגדרה של טמטום היא מיני תקלות, רצוי פיזיות, כגון: נער החובט בכדור והכדור פוגע בחוזקה במבושיו. סרטונים אלה אמורים להַגעות אותי בצחוק אך מוגיעים את סבלנותי. האם זה אומר שאני קהל מטומטם?
התוכנית, בהנחיית גיל קופטש (הנראה כתלמיד חכם אך אינו תלמיד וכפי הנראה גם אינו חכם גדול), מנסה לטעת בצופה תחושת עליונות-לאיד לנוכח ביזיונות קטנים שנתבזו בהם אנשים אחרים ונלכדו בעין המצלמה, אם ביוזמתם ואם שלא מרצונם. אך קהל מטומטם כמוני אינו מוצא חוט של חן משוך על ביזיונות של אחרים.
זאת ועוד: קופטש סבור כנראה שהצופה מטומטם דיו כדי ליהנות מסרטונים לעוסי-תפוצה, שרבים מהם (או דומיהם) מתרוצצים כבר שנים באינטרנט ועברו בו קילומטראז' שהיה יכול להקיף את הזמן ואשתו. הרי כולנו (או בכך לפחות הייתי רוצה להתנחם) מקבלים מאיזה מכר או שניים סרטונים כאלה, המציגים מיני פשלות משעשעות: אדם שמנסה להחנות את רכבו ונופל לנהר, אשה שנכנסת לבנק ונחבטת בדלת זכוכית. הגיעו דברים לידי כך שכאשר אני רואה מייל שנשלח מהמכרים הללו אני מוחקת אותו מבלי לפתוח (ויסלח לי אלוהי הנימוס, היודע שלא מתוך גאווה אני עושה כן).
מה שבאמת מצחיק בתוכנית 'האיש הכי מטומטם בעולם' הוא העובדה שיוצריה סבורים שהסרטונים המטופשים ראויים לדיון בהם, ועל כן הזמינו לתוכנית מצחיקנים כמו איתי שגב ואבי אטינגר (מצחיקן המתניע יותר רחמים מאשר חיוך), והללו מחווים דעה על כל סרטון וסרטון ומוסיפים את הערותיהם. "וּמְרַדֵף רֵיקִים יִשְבַּע רִיש", נאמר במשלי. והספר 'שבט מוסר' ממשיך ואומר: "אהוב את החכמים ורדוף אחריהם". חבורתו של קופטש עושה את ההפך משתי העצות העתיקות גם יחד.
