בסוף חודש יוני נחת בתיבות המייל של מערכות העיתונים ואתרי האינטרנט הישראלים לוח שידורי חודש יולי של ערוץ 10. זה נראה מעודד יחסית; אמנם, שני ימי שידור תמימים הוקדשו לתוצר הריאליטי החדש והמיותר של הערוץ, הדור הבא24/7, אבל מסביבם נדמה היה כי נבנה לוח שידורים סביר והגון: קצת קומדיה מקורית (כאן גרים בכיף), קצת קומדיה חצי מקורית (החברים של נאור), קצת קומדיה מגוירת (בנות הזהב), קצת בידור וסאטירה (נבחרת ישראל בטלוויזיה, מה נסגר), קצת תרבות (המסע המופלא של אהרוני וגידי), קצת דוקו (בטבעת זו), קצת שעשועונים (לעוף על המיליון, ווייפאאוט ישראל), קצת דוקו ריאליטי (TLV - עושים את תל אביב). נשמע כמו תפריט מגוון, מאוזן, ראוי למאכל ואפילו כשר להפליא. רק לארוז בלאפה ולאכול חם.
כניעה מסחרית עוד לא הגרנו את בכור אגלי הזיעה של חמסיני יולי, וכבר נפל חלל ראשון: "ווייפאאוט", הודיע ערוץ 10, יוצאת לחופשה מוקדמת, כשעוד כוחה ושלושה פרקים מוקלטים במותניה. הסיבה הרשמית שסיפק ערוץ 10: רצונם של צמד המנחים, טל ברמן ואביעד קיסוס, שלא לשרוף את עצמם בחשיפת יתר של שלושה ימים בשבוע (אחרי שהתוכנית כבר קוצצה משני ימי שידור ליום אחד). הסיבה שנשמעת הגיונית יותר היא נתוני הצפיה המאכזבים שרשמה "ווייפאאוט" ביום שישי מול אל תפיל את המיליון של קשת. בערב שישי הקרוב, במה שנראה כמו כתב כניעה מפורש של ערוץ 10 בפני אימפריית הקשת, ישודר "לעוף על המיליון". בשידור חוזר. עד כדי כך.
הצעד האחרון של ערוץ 10 הוא רק עוד כניעה בקו הפרוגרמינג הרועד. זו כניעה מסחרית, שקדמה לה זה מכבר כניעה אמנותית עגומה אף יותר. קוראים לה "הדור הבא 24/7". אם במקרה הצלחתם לפספס את התוכנית, או את קמפיין הענק שליווה אותה, מדובר בתוכנית ריאליטי עם צעירים וצעירות הורמונאליים הנכלאים בוילה יוקרתית ומצולמת היטב, בהנחיית צמד מגישים שהאחד הוא גל"צניק מבריק בדימוס והשני גיי ססגוני. אם זה נשמע לכם מוכר, זה רק משום שכבר ראיתם את זה ב"קשת" - בדיוק כפי שראיתם בערוץ 2 את תוכנית הבידור/סאטירה עתירת הכוכבים (ארץ נהדרת/"נבחרת ישראל בטלוויזיה"), את תוכנית ה"איזו טלוויזיה מצחיקה יש לנו" (טלוויזיה במיטבה/"מה נסגר?"), את סיטקום החברים (רמזור/"החברים של נאור"), את שעשועון המיליון ("אל תפיל את המיליון/לעוף על המיליון") ואת שעשועון הנפילות ("101 דרכים לעוף משעשועון"/"ווייפאאוט"). ערוץ 10 משחק עם ערוץ 2 ב"מצא את ההבדלים", למרות שהוא מפסיד בכל הציורים.
איפה האלטרנטיבה? כמה מצער לגלות שאחרי תשע שנים וחצי באוויר, שאת רובן בילה על קרקעית טבלת הרייטינג, ערוץ 10 עדיין לא משכיל ללמוד מטעויותיו, עדיין מתקשה להציב אלטרנטיבה, ועדיין מחזר אחר קולות המרכז במקום לפנות לקהלים חדשים שהתייאשו מבינוניותו של המיינסטרים. במקום להגיב לריאליטי ולשעשועונים של "קשת" ו"רשת" בתוכניות דוקו ותרבות וביצירה מקורית, מגיב ערוץ 10 בריאליטי ושעשועונים של "קשת" ו"רשת", תחת שמות חדשים.
ימי רביעי של ערוץ 10 הם בדיוק מה שערוץ 10 צריך לתת לצופה: אלטרנטיבה זפזופית ל
כוכב נולד בדמות תוכניות כמו "המסע המופלא של אהרוני וגידי בדרך המשי" ו"בטבעת זו". בלי ניתוחים מסובכים והתפלגויות סטטיסטיות של גילאי צופים, מגדר, עיסוק אקדמי והרגלי אכילה מול הטלוויזיה; רק היגיון בריא שמחלק את קהל צופי הטלוויזיה הישראלי: מי לנו, מי לצדי צרפתי.
גם יצירה מקורית - טובה יותר וטובה פחות – כפי שעושה ערוץ 10, היא הדרך הנכונה לכבוש את לב הצופה. יום חמישי של "קשת", עם "רמזור" המצליחה ופולישוק המוערכת, מבהיר שהקהל הישראלי צמא ליצירה ישראלית איכותית. אמנם, גם כאן מחקה ערוץ 10 את ערוץ 2, אבל לפחות מדובר בתוכן מקורי וראוי ולא בטראש טלוויזיוני חף מדרישות סף של אינטליגנציה.
מי האנדרדוג? אי-אפשר להאשים את קברניטי ערוץ 10 על כך שהם מתכננים את אסטרטגיית השידורים שלהם בהתאם לזו של ערוץ 2. כאנדרדוג, על הערוץ להתאים את עצמו ליריבו. המצער הוא שבמקום לזהות את נקודות החולשה של האויב – מחסור בדרמה מקורית, שממון אינטלקטואלי (בוודאי תחת סעיף האמתלה השחוק "קיץ ישראלי", תת סעיף "למי יש ראש לחשוב?", סעיף משנה "תנו לי משהו מטומטם לצריכה מהירה!") – ולתקוף אותו בהן, בוחר הלוחם הצנום וחסר הביטחון לנסות ולחקות את צעדיו של יריבו, הגדול ממנו, חזק ממנו ומנוסה ממנו פי כמה.
אפשר לתקוף את הערוץ הראשון מבוקר עד ערב – הוא יהיה ראוי כמעט לכל מהלומה – אבל הוא, לכל הפחות, מציע אלטרנטיבה לצופה שקצה נפשו בשעשועונים ריקים ובתוכניות ריאליטי נבובות. מול "כוכב נולד" הוא מציב את "מבט שני"; מול "הדור הבא 24/7" את "הסיפור האמיתי" וצו האופנה. ערוץ 10 – חמוש בכלים טכניים ואמנותיים טובים פי כמה מאלו של הערוץ הראשון – מעדיף להציג בבואה דהויה של המלכה מ"קשת". והמוזר מכל הוא שהוא עושה זאת למרות שטבלת הרייטינג מוכיחה אותו פעם אחר פעם על שגיאותיו. והטבלה, כידוע, לא משקרת.
