הצעת החוק של אורלב (הצעת חוק 'שעות עבודה ומנוחה') הונחה על שולחן הכנסת כמעט לפני שנתיים, באוקטובר 2009. אורלב לא קידם את ההצעה משום שטרם הובטח לה רוב בוועדת השרים לחקיקה, וללא תמיכת הממשלה אין לה סיכוי לעבור. הסוגיה, אגב, הוכנסה להסכם הקואליציוני בין הליכוד לבית היהודי. אלא ששלושה מנדטים הם לא תשתית אופטימלית לקידום יוזמות מרחיקות לכת. אורלב דוגר על הביצה זה כמה שנים, אבל האפרוח בקע ממנה בישיבת סיעת הליכוד. שלום מדבר על תוכנית שטרם גובשה כהצעת חוק ממשלתית. נתניהו הודיע כאמור על הקמת ועדה שתבחן את הנושא. עיקרי התוכנית הולמים את הצעת החוק של אורלב: שמירה על שעות העבודה כפי שהן. מוסדות שעבדו בימי שישי, דוגמת קופות החולים או חלק מהבנקים, יעבדו גם בימי ראשון. בבתי הספר ילמדו חמישה ימים בשבוע אבל יום הלימודים יהיה ארוך. התלמידים יקבלו ארוחות חמות. במקביל, לנשים עובדות תינתן אפשרות לעבוד במשרה מלאה ולהתקדם לתפקידים ניהוליים - כי לא יהיה עליהן לאסוף את הילדים מבית הספר בשעה שתיים. הרפורמה תעלה את הצריכה: בימי שבת מגיעים לקניונים 150 אחוז קונים לעומת ימי החול. אם בשבתות יהיו רוב מרכזי הקניות סגורים, גם ייחסך חילול שבת המוני וגם תגדל הצריכה באופן משמעותי בעקבות השתתפות פעילה של הציבור הדתי והחרדי בקניות, גורם שיעודד את המשק. במרבית מדינות אירופה, מעיר שלום, אין פעילות כלכלית ואחרת בשבתות. הכול סגור, העסקים נפתחים בימי ראשון, ואז האזרחים יוצאים לקניות ולבילויים. הרפורמה תפַתח בישראל תרבות ימי פנאי. אין בארץ סוף שבוע אמיתי, נחלתו של כל תושב באירופה ובארה"ב. מלבד היותו משנה לרה"מ, שלום הוא גם השר לפיתוח הנגב והגליל, ואלה ירוויחו פלאים מהרפורמה: רבבות יגיעו לטיולים ולצימרים בדרום ובצפון בימי ראשון. ויש גם נקודה נוספת - להיות על המפה. להיות מתואמים עם העולם שבו לא מתקיימת פעילות כלכלית בימי ראשון, ובימי שישי דווקא כן. בחברות היי-טק מתלוננים שימי ראשון לא אפקטיביים. העולם הוא כפר גלובלי, ולאחרונה אימצו תאילנד ויפן את שבוע העבודה המקובל בארה"ב ובאירופה. בשבועות האחרונים ערך שלום פגישות עם יו"ר איגוד התעשיינים שרגא ברוש, עם יו"ר ההסתדרות עופר עיני, עם יו"ר איגוד בתי המלון עמי פדרמן, עם נגיד בנק ישראל סטנלי פישר ועם אחרים. לבסוף הציג את התוכנית. אלקין, מתומכי הרעיון, לא ציפה להתקדמות מהירה כל כך. והוא לא היחיד: בתום ישיבת הסיעה הודו חלק מהמשתתפים שהופתעו מהעובדה שנתניהו הביע נכונות לדון בעניין ומכך ששטייניץ לא פסל את ההצעה על הסף. שר האוצר הציע להנהיג כְיום חופש את יום שישי ולא את יום ראשון. בין היתר, בגלל שהעדפת יום ראשון תעורר בעיה בקרב המוסלמים. גדעון סער הביע את התנגדותו. סער ושלום הם יריבים פוליטיים, וההנחה הרווחת בליכוד היא שביום שאחרי נתניהו – אף שקשה להעריך בוודאות מתי יגיע היום - יתמודדו השניים על תפקיד היו"ר. אלא שהפעם, כפי שאמרנו, מדובר במחלוקת עניינית שלאו-דווקא נובעת מיריבות פוליטית. סער כשר החינוך חושש מקיצור שבוע הלימודים. מאות אלפי ילדים יישארו ללא המסגרת שלה הורגלו. שטייניץ מביע את החשש של משרד האוצר מהורדת התפוקה. הטענה היא שתוספת של חצי שעה ביום לא תפצה על קיצור שבוע העבודה. בישיבת הסיעה פרץ ויכוח מסקרן בין שר האוצר ליו"ר הקואליציה, כששטייניץ מעלה טיעונים כלכליים ואלקין מפתיע אותו בנימוקים דמוגרפיים. בעוד עשרים שנה, אמר, הדתיים יהפכו לרוב במגזר היהודי, והעדר יום חופש שבו יוכלו לערוך קניות יפגע בצריכה. שטייניץ, שנחשף להערכה לראשונה, לא השיב. בינתיים סיכם שלום עם אלקין ועם יריב לוין שיקדמו הצעות חוק פרטיות. שלום לא יכול להגיש הצעת חוק ממשלתית כי העניין לא נמצא בתחום משרדו. הצעה כזאת יכול להגיש משרד האוצר, משרד התמ"ת או משרד רה"מ. מדוע שלא יתבסס שלום על הצעת החוק של אורלב שכבר הוגשה? משום שקנאת פוליטיקאים תרבה הצעות חוק? בפוליטיקה כמו בפוליטיקה, לא מוותרים על קרדיט. אלקין, מתברר, הניח הצעת חוק דומה לפני כמה שבועות, וגם בכנסת הקודמת ניסה לקדם את העניין. אורלב קדם לו, הוא מאשר, אבל זכות הראשונים היא של נתן שרנסקי ושל יולי אדלשטיין שהגו את הרעיון עם כניסתה של 'ישראל בעלייה' לכנסת ב-1996.

מה תהיה עמדתן של השותפות הקואליציוניות? ישראל ביתנו צפויה לתמוך. עולים מחבר העמים רגילים לשבוע עבודה בן חמישה ימים, מה גם שהמבוגרים והפחות אמידים שביניהם קובלים על כך שאין להם אפשרות לצאת לים ולבילויים בשבת כי אין ברשותם רכב פרטי. אגב, גם עולים מארה"ב וממדינות אירופה רגילים למתכונת של סוף שבוע ארוך. סיעת עצמאות תתיישר ככל הנראה על-פי ראש הממשלה. לשר התמ"ת שמחון נציג משלו בוועדת קנדל ועמדתו תתברר בהמשך, אך בדרך כלל הסיעה הולכת עם הממשלה. היא לא קמה כדי לחולל משברים. לגבי שס שלום אופטימי, אך זו טרם גיבשה עמדה. יממה לאחר ישיבת סיעת הליכוד צוטט אלי ישי בראיון לרדיו 'קול חי' כמי שמתנגד ליוזמה לאור עמדתו של הרב עובדיה. יועץ התקשורת של ישי, רועי לחמנוביץ', מסביר שישי מתכוון לעמדה של פעם. בעבר המליץ לרב עובדיה יוסף להתנגד כי בכירי משרד התמ"ת (ישי שימש שר התמ"ת כשעלה הרעיון באחד מגלגוליו הקודמים) הזהירו אותו שהעובדים עלולים להיפגע מהרפורמה. הוא גם חושש ממצב שבו הילדים ייאלצו להסתובב בחוץ ללא מסגרת. אבל לדבריו, הוא יתיישר עם מסקנותיה של ועדת קנדל. אם זו תמליץ על רפורמה - ישקול לתמוך. הרבנים החרדים האשכנזים עוד לא אמרו את דברם. לא הליטאים ולא החסידים. כעיקרון, המצביעים של יהדות התורה הם הציבור שיושפע במידה הפחותה ביותר מהרפורמה אם זו תתבצע: האברכים לא יפסיקו את לימודיהם בימי ראשון, מוסדות החינוך אינם כפופים ללו"ז של משרד החינוך ובעלי העסקים הקטנים ומי שעובד באופן לא רשמי גם לא ירגישו את השינוי על בשרם. אבל הסיעה אמורה להביע את דעתה, שכן הנושא הוא צביונה היהודי של מדינת ישראל. הציבור שלגביו הרפורמה משמעותית הוא דווקא הציבור המסורתי, שברובו הגדול מצביע שס. חילונים לא ישמרו שבת גם אם תהיה להם אופציה לצאת לבילויים ולקניות בימי ראשון. המסורתיים, אם תוצע להם חלופה, ובין היתר אם משחקי הכדורגל ייערכו בימי ראשון - דווקא כן. האם הוועדה תציג המלצות מעשיות? אורלב מותח ביקורת על הרכבה: ועדת פקידים, נציגי משרדים בלבד, ללא שרגא ברוש, ללא עופר עיני. ועדה בין-משרדית, הוא אומר, היא מאלה שהמציאו את הגמל הדו-דבשתי. יש לו שתי דבשות כי חברי הוועדה לא הסכימו על שום דבר. שלום, כאמור, אופטימי. "הרכבת יצאה מהתחנה", הוא אומר. "הצעתי לראש הממשלה להוביל את העניין. אשר להרכב הוועדה, אני חושב שהיא צריכה לכלול גם ראשי ארגונים כלכליים. אני רוצה לתת קרדיט לראש הממשלה על כך שקיבל את ההחלטה ומקווה ששיקולי הוועדה יהיו ענייניים ולא זרים". שלום לא מפרט מהם השיקולים הזרים, אך זאת כל תינוק בליכוד יודע: הוא יכול להבטיח לנתניהו קרדיט, אך הפטנט רשום על שמו. בסיעה מאשרים שבמידה רבה "יש בעיה לא עם ההצעה אלא עם המציע". שלום עצמו משוכנע שגם ללא תמיכה ממשלתית החוק יעבור. הסוגיה פתוחה, ובינתיים הלקח הוא לציונות הדתית: עם שלושה מנדטים אי-אפשר לקבוע אג'נדה לאומית. סיעה של שמונה-תשעה מנדטים יכולה הייתה להוביל רפורמה שהייתה משנה את פני המדינה, מיטיבה עם הציבור שומר השבת ונרשמת על שמה של הציונות הדתית. אבל כשיש לך שלושה מנדטים אתה דוגר על הביצים והאפרוח בוקע בליכוד.

ההר שאבי דיכטר הבטיח בשבועיים האחרונים לא הוליד אפילו עכבר. הלידה נדחתה לשנת 2012, אז ייושמו חלק מהצעותיו של דיכטר. השבוע, בתום דיון סוער בישיבת הסיעה, אושרה הצעת התקציב של קדימה לשנת 2011 כפי שהיא. במהלך השבוע התנהל ויכוח האם היו לדיכטר 15 חתומים על הצעת השינויים בתקציב שהגיש או לא היו. זאת משום שלא החתים את התומכים על דף אחד אלא אסף את החתימות בנפרד מחשש שיפזרו לו את הקבוצה. גם אם היו שם שמונה וגם אם היה מספר דו-ספרתי, לבני פיזרה את הקבוצה לאחר שדיכטר קיבל את מה שהוצג כהצעת הפשרה: חלק מהשינויים שהציע יוכנסו לתקציב שנת 2012. דיכטר קיבל את ההצעה והצביע בעד, וכך דוכא המרד בטרם התחיל. נכון, היה היגיון בדבריו של דיכטר: מאוחר לשנות את התקציב לאחר שהשנה כבר החלה. אבל את ההצעה שלו לשינויים הוא לא הגיש בתחילת השנה אלא לפני שלושה שבועות. מדוע אם כן לא חיכה לשנת 2012? חלק מהתומכים במהלך, דוגמת עתניאל שנלר, הדירו את רגליהם מישיבת הסיעה. שנלר העריך מלכתחילה ש"הכול יתמסמס" והעדיף להיעדר. מופז נשא נאום חריף נגד הצעת התקציב כפי שהיא אך גילה לפתע שהוא אינו אלא קול קורא במדבר. רונית תירוש ניהלה בישיבה ויכוח קולני עם יואל חסון שאותו האשימה בהתנהלות לא תקינה בניהול התקציבים המוניציפליים, אך הצביעה אף היא בעד הצעת התקציב. היחידה שנמנעה הייתה יוליה שמאלוב-ברקוביץ'. שניים עזבו את החדר בזעם ובטריקת דלת. שאול מופז ומאיר שטרית. מופז השאיר פתק שבו הביע את התנגדותו לתקציב ויצא בסערה. שטרית חזר על טענתו הקודמת שאין שקיפות, קבע שאין טעם לדיון ויצא אף הוא מהחדר. סיכום ביניים: דיכטר זז הצִדה, ומופז שבנה על המהלך שלו נשאר עם הראש בקיר. מופז לא יכול היה להרשות לעצמו שלא להשמיע מחאה, שלא לנקוט צעד מנהיגותי מול לבני, אך כשנאלץ להיכנס לעימות גלוי נאלץ גם לחשוף שלעת עתה אין לו חיילים בסיעה. הוא הצטייר כחלש ובזבז לשווא את הכוח שצבר בחודשים האחרונים, מאז קיבל לרשותו את ועדת החוץ והביטחון. במקום לדאוג לעצמו לחרב, הוא בנה על החרב של דיכטר וגילה מאוחר מדי שדיכטר הסתפק באיומים. בזירה המפלגתית, לבני השיגה הפוגה לפחות עד אחרי החגים. כפי שהערכנו גם בשבוע הקודם, יריביה לא שברו את הכלים. מה שכן, הם לא ידעו לנצח לא רק במערכה אלא גם בקרב. אין שביתת נשק, אבל גם לא פותחים כרגע חזית חדשה. ושנת 2012 היא שנה שלפני הבחירות, ובה בכל מקרה יתכוננו בקדימה לפריימריז.