כל העיניים היו נשואות השבוע לחאמה שבסוריה. השאלה שנישאה בחלל הייתה האם ההתקוממות בחאמה היא נקודת המפנה שלה מצפים כבר שלושה חודשים. שבוע אחרי, המאבק עדיין בעיצומו. בשאר אסאד עדיין שולט בחאמה, אולם מנקודת מבטו של עיתונאי-אפשר לזהות שינוי. בעיקר ברמת החופשיות בשיחות עם אנשים בסוריה ועם גולים סורים באירופה.
סוריה היא מדינת משטרה. כלי הדיכוי היעיל ביותר הוא עדיין הפחד. אם לשפוט על-פי שיחות עם גולים סורים ועם אנשים בסוריה עצמה, אין להשוות את המצב היום לזה שהיה לפני שלושה חודשים. נכון, הפחד שעד כה סכר פיות עדיין קיים. אולם טיפין-טיפין מתחיל לזרום מידע על דברים שעד כה איש לא העז לדבר עליהם, גם לא מחוץ לגבולות סוריה, מחשש לגורל המשפחה שנותרה מאחור.
שוחחתי עם בנו של אזרח סורי תושב קמישלי. העיר קמישלי, הנמצאת במרחק מאה קילומטר מגבול סוריה-עירק, היא מעוז של המיעוט הכורדי בצפון-מזרח סוריה. בשלושת השבועות האחרונים יש בקמישלי הפגנות מאסיביות נגד המשטר, אולם משיחות שניהלתי עם גולים שנמצאים בקשר יומיומי עם משפחתם בקמישלי עולה שבניגוד ליחס במקומות אחרים, המשטרה והצבא הסורי נוהגים בהם בכפפות משי. הכול - כדי למנוע את הצטרפות המיעוט הכורדי להתקוממות.
הודות לתחושת הביטחון הזו, הצלחתי השבוע לשוחח עם בנו של אחד מתושבי קמישלי על אחד הסודות היותר שמורים של משטר אסד ושל תוכנית הגרעין הסורית.
כדי להבין במה מדובר, נחזור אחורה בזמן לדצמבר 2002. הימים ימי ערב הפלישה האמריקנית לעירק. בעוד וושינגטון ובגדד מחליפות האשמות במאבק על קיומו או אי-קיומו של נשק להשמדה המונית בעירק, עסוק ראש ממשלת ישראל
אריאל שרון בקרב הישרדות כנגד האישומים נגדו בשחיתות. במהלך הופעה בתוכנית "משעל חם" בטלוויזיה, חושף שרון חדשה ידיעה מרעישה שלפיה ישראל בודקת שמועות על העברת נשק כימי וביולוגי מעירק לסוריה במטרה להחביאו מעיני פקחי האו"ם.
הידיעה מתקבלת בישראל ביותר משמץ של חשד. חבר הכנסת דאז
שמעון פרס הגיב: "לא סביר שסדאם חוסיין יסתיר נשק כימי וביולוגי בתחומי סוריה. אין להניח שזו תהיה מוכנה להיות ברשימת המדינות התומכות בטרור". שרון עצמו מסר כי "המידע שטרם אומת סופית נבדק גם על-ידי ארה"ב".
כידוע, מאז התבררו שני דברים. בעירק לא נמצאו עדויות לנוכחותו של נשק להשמדה המונית. לעומת זאת, ב-2007 הפציצה ישראל מתקן סודי בסוריה, והיום מקובל על-פי כל הדיווחים להניח כי מדובר בכור גרעיני שהיווה חלק מתוכנית גרעין סורית חשאית.
כעת אנו מצרפים להקדמה סיפור רקע בלעדי של תושב קמישלי, אשר כנראה חושף את האפשרות כי מה שהועבר לסוריה ערב המלחמה בעירק אינו נשק כימי או ביולוגי, אלא דווקא חומרים וציוד שאולי היוו בסיס לתוכנית הגרעין הסורית.
לדברי התושב, בכל אותה תקופה - ובמיוחד בחודש שלפני פרוץ המלחמה - היו תושבי קמישלי עדים למעבר של שיירות ענק שחצו את הגבול מעירק לסוריה.
אנו מביאים כאן את עדותו של תושב קמישלי במלואה, מילה במילה:
"עשרים יום לפני הפלישה האמריקנית החלו המשאיות לחצות את קמישלי. בכל לילה בחצות נחסמו הכבישים בקמישלי והתושבים הצטוו להישאר בבתים. לא העזנו לצאת החוצה. צפינו בשיירות מבפנים. אלו היו משאיות ענק בעלות מבנה יוצא דופן. כך זה נמשך לילה אחר לילה. באחד הלילות התרחשה תאונה. את התאונה עצמה לא ראינו, אולם בבוקר, עם היציאה לרחוב, ראינו חומר בלתי מוכר מפוזר על הכביש המוביל מקמישלי לדיר-דיוואן בדרך לאל-חאסקה.
על הכביש היה מפוזר חומר אבקתי רך, משהו בין אבקה למלח. החומר, שהיה בצבע לבן מוכסף, נצץ כמו כוכבים. הרשויות אספו את החומר. לא היה שום דיווח על השיירות או על התאונה בכלי התקשורת הרשמיים בסוריה. איש גם לא הזהיר את התושבים ממגע עם החומר".
שאלתי את המקור אם מישהו צילם את התאונה. הוא גיחך. לא זו בלבד שעד לפני שנתיים לא היה לאנשים בקמישלי טלפון נייד, גם לצלם במצלמה איש לא היה מעז. אולם, הוסיף, בקמישלי כולם ידעו על השיירות ועל התאונה. פשוט איש לא העז לדבר".
לדבריו, אנשים המשיכו לשתוק גם שבועות וחודשים לאחר התאונה שבה נשפך החומר המוזר על הכביש, כאשר האנשים בקמישלי החלו לחלות בכל מיני מחלות מוזרות ולפתח נגעי עור בלתי מוכרים. "במשך ארבע השנים הבאות, בין 2003 ל-2007, עבר על קמישלי גל של מחלות. בעיקר סוגי סרטן, שעד אז לא היו מוכרים כלל".
למרות זאת, אנשים המשיכו לשתוק. ב-2004 התקיים ניסיון התקוממות כורדית בקמישלי, שדוכא בכוח על-ידי משטרו של אסד. ארצות הברית - שהייתה עסוקה בעירק - התעלמה מן המחאה הכורדית, וזו גוועה באִבה. אילו המחאה הייתה עולה אז על סדר היום, ייתכן שהייתה חוסכת מבוכה מסוימת מהממשל האמריקני, שלא מצא בעירק זכר לנשק להשמדה המונית. ייתכן שאף הייתה מונעת מלכתחילה את התפתחותה של תוכנית הגרעין הסורית.
סברה אחרת באשר לאופיו של החומר המוזר מעלה ד"ר
דוד פרידמן, חוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי, ולשעבר בכיר במערכת הביטחון. בשיחה אומר ד"ר פרידמן שאופי הפגיעות, כמו גם תיאורו של החומר כאבקה לבנה, רומז דווקא לאפשרות שמדובר באנתרקס, חומר שעל-פי דיווחים מודיעיניים היה מצוי במאגר הנשק הביולוגי בעירק. כאמור, ניסיונות לגלות נשק ביולוגי בתחומי עירק בזמן המלחמה ואחריה לא צלחו, ויתכן שהתיאור שמובא כאן על-ידי תושבי קמישלי הוא עדות ראשונה לכך.
כך או כך, על מה שקרה אחר כך ממעט המקור הסורי להכביר מילים, אולם לדבריו באותה תקופה התמלא האזור אנשי מודיעין עירקים והאוויר היה רווי שמועות על עסקות סחר באוראניום, בדומה למה שהתרחש בברית המועצות לאחר התפרקותה. לחלק נידח זה של צפון-מזרח סוריה הגיעו מתווכים מכל מיני פינות רחוקות. לדברי המקור, באחת הפעמים עצר המודיעין הסורי מבריח כורדי (מטעמים מובנים, שמו שמור במערכת) בחשד שהיה מעורב בעסקה למכירת אוראניום. לדברי המקור, המבריח שוחרר ועדיין מתגורר בקמישלי.
קצה החוט לבדיקת פרשה זו והשלכותיה הביטחוניות והאזוריות, אומר המקור, צריך להתחיל מבדיקת רישומי המחלה בבית החולים בקמישלי. הוא רק מקווה שהרשויות בדמשק לא יגיעו אליהם קודם.
